מאזן בנק ישראל הסתכם בסוף שנת 2008 בכ- 169 מיליארדי ש"ח, לעומת
כ-133 מיליארדים בסוף 2007, עלייה של כ-27%. עיקר הגידול נובע מהגדלת יתרות
המט"ח (בצד הנכסים) וכנגדה הגדלה נטו בכלים המוניטריים, בעיקר במק"ם
(מלווה קצר מועד) ובפז"ק (פקדונות זמן קצר) - בצד ההתחייבויות.
בשנת 2008 נרשם לבנק ישראל הפסד של כ- 0.6 מיליארד
ש"ח, לעומת הפסד בסך של כ-5.3 מיליארדים בשנת 2007.
בשנת 2008 רשם בנק ישראל רווח של 1.6 מיליארדי דולרים מניהול
יתרות המט"ח, השווה ל- 5.6 מיליארדי ש"ח (לא כולל הפרשי שערים), לעומת 6
מיליארדי ש"ח בשנת 2007. מדיניות השקעתן של יתרות המט"ח והרכבן נקבעת
בהתאם לשימושים האפשריים של בנק ישראל והממשלה ביתרות.
בגין הכלים המוניטריים (בעיקר בגין המק"ם) רשם בנק ישראל הוצאות בסך
של כ-3.1 מיליארדי ש"ח, לעומת כ-3.9 מיליארדים בשנת 2007.
בגין הפרשי שערים רשם הבנק הוצאה בסך של כ-2.3 מיליארדי ש"ח, לעומת
הוצאה של כ-6.6 מיליארדים בשנת 2007. הוצאות הפרשי השערים נבעו מייסוף של
השקל מול המטבעות בהם מוחזקות היתרות. חישוב הפרשי השערים נועד לצרכים
חשבונאיים ולשם הצגת הדוח במטבע ישראלי. הפרשי השערים מועברים לדוח הרווח
וההפסד בהתאם לכללי חשבונאות הנהוגים בבנקים מרכזיים.
הוצאות
השכר וזכויות הפנסיה של עובדי הבנק הסתכמו בשנת 2008 בכ-551 מיליוני ₪, לעומת
548 מיליונים בשנת 2007. עלייה של 0.55% בלבד, לעומת 2007. נראה כי שיעור
העלייה הנמוך נובע מצמצום משמעותי בכוח האדם בבנק.
בנוסף,
מתייחס הדו"ח לאוסף הנמצא ברשות בנק ישראל הכולל שטרות ומטבעות שהונפקו בארץ ישראל
מימי קדם ועד זמננו ופריטים נוספים שונים. על פי הערכת מומחים, שווי אוסף המטבעות
העתיקים הוא 1.7 מיליון דולר.
חשוב לציין כי בנקים מרכזיים פועלים ללא כוונת רווח, ומטרתם
העיקרית היא להשיג את היעדים שנקבעו להם על פי חוק - גם אם הפעילות כרוכה
בהפסד.
