כיום מיוצרים יהלומי המעבדה באיכות גבוהה אך בכמויות קטנות יחסית, עם מכירות שנתיות של כ-0.5 מיליארד דולר לעומת 23 מיליארד דולר יהלומים טבעיים. עם זאת, ההתקדמות הטכנולוגית מקלה ומקדמת את הייצור ההמוני שלהם. הדברים הגיעו לידי כך שבעולם היהלומים קיים חשש ממשי מזליגה משמעותית של יהלומי מעבדה לא מדווחים אל תוך שרשרת האספקה של יהלומים טבעיים, זליגה שעשויה להתרחש במידה וממשלות, גופים בין לאומיים והגורמים הרלוונטיים בתעשיית היהלומים לא ינקטו בהקדם בצעדים החלטיים על מנת לקבוע תיוג ומעקב אחר אבני מעבדה.
מדוע, נדרשים הציבור ושחקנים בתעשייה לדאוג להגנה על שרשרת האספקה של יהלומים טבעיים? הרי קיימת טענה לפיה אבני מעבדה יכולים וצריכים להחליף את היהלומים הטבעיים. למעשה לא זו בלבד שלא ניתן להבחין בהבדל בין אבני מעבדה לאבנים אמיתיות אלא בשימוש בציוד המתוחכם ביותר, אלא שהן גם – על פי אותה טענה – נקיות יותר מבחינה סביבתית ואינן מעלות את הסוגיות הסוציו-פוליטיות הכרוכות בתפעול מכרות במדינות מתפתחות. בנוסף, היות וניתן לייצר אותן באופן המוני וללא הגבלת כמות, הן יהפכו את היהלומים למוצר זמין לציבור רחב יותר.
יחד עם זאת, הטענה הזו חוטאת לנקודה עקרונית: אבנים טבעיות ואבני מעבדה הן דברים שונים לגמרי, בעלי מטרות ושווקים נפרדים לחלוטין. יהלום טבעי מהווה את פיסת הטבע הנדירה והטהורה ביותר; אין שתי אבנים דומות והגיל של כל אחת נע בין 1-3 מיליארד שנים. לעומת זאת, יהלומי מעבדה ניתנים להעתקה באמצעות הטכנולוגיה, במהירות ובקנה מידה נרחב. בעוד יהלומים טבעיים נבחנים על פי ערך התכשיטים וערכם הקמעונאי לאורך זמן, לאבני מעבדה אין כל ערך אינהרנטי והן מהוות חומר חלופי לייצור תכשיטים. לכן, בדיוק כפי שיש מקום בתעשיית התכשיטים לאבני מעבדה, כך קיים מקום קבוע ליהלומים טבעיים שלהם מטרה כפולה של אספקת תכשיטים ייחודיים ונדירים והבטחת פוטנציאל ערך אלמותי.
בשנים האחרונות, יהלומים טבעיים לא רק שמרו על ערכם, אלא עלו במחירם. ערכם של יהלומים במשקל 5 קראט או יותר עלה ב-10-30% מאז 2009 (עם שיאים של יותר מ-60% בתקופה זו), בעוד שערכם של אלה השוקלים 1-3 קראט עלה ב-5-20% בתקופה זו (עם שיאים של יותר מ-100%). ערכם של יהלומים בצבעים נדירים ביותר עולה מהר עוד יותר – כאשר המחירים עלו ב-10-20% משנה לשנה בתקופה המקבילה.
ערך הנדירות וכלכלת הנדירות בענף היהלומים מבוססים הן על צמיחה מהירה בשוקי צרכנים עמידים (בעיקר בסין) והן על ירידה בהיצע, כאשר מספר מכרות יהלומים מובילות מתקרבים לסוף חייהם. כפי שקבעו McKinsey & Company בדוח שפורסם לאחרונה בנוגע לעתיד היהלומים: "הניתוח שלנו מראה כי אפילו בתסריט הביקוש הפסימי ביותר ותסריט ההיצע האגרסיבי ביותר, סביר להניח שהבסיס ליהלומים ימשיך להיות חיובי, כאשר הביקוש עולה על הצמיחה בהיצע."
ערך הנדירות משקף את העובדה שבעולם שבו כל כך הרבה דברים ניתנים לשכפול קיים רצון עז לפריט המקורי, הייחודי והאלמותי. כך, משנחאי לדובאי, הולך ומתפתח מעמד צרכנים עשיר שמוכן לשלם תמורת פריטי יוקרה ייחודיים. באותה המידה, קיימת הכרה גוברת בערך ההשקעתי בפריטים נדירים וייחודיים. כלכלת הנדירות אינה מוגבלת כמובן לעולם היהלומים, והיא קיימת במגוון תחומים אחרים, ביניהם אומנות, עתיקות, מכוניות ויינות נדירים. לשם ההשוואה, ציור של פיקאסו הפך לאחרונה לציור היקר ביותר שנמכר אי פעם במכירה פומבית לאחר שנמכר בניו יורק תמורת 160 מיליון דולר; עותק מושלם של אותו הציור, שהופק במפעל, שווה 100$.
אך כאן מתעוררת הבעיה. בהיעדר רגולציה ברורה, עקבית ונאכפת – בין אם מדובר בגופים בין-ממשלתיים, ממשלות לאומיות, תעשיית היהלומים הטבעיים או יהלומי המעבדה עצמה – עומד בפני נוכלים הפיתוי למכור יהלומי מעבדה כאילו היו הדבר האמיתי. כך קיים איום אמיתי של חדירת יהלומי מעבדה בלתי מזוהים אל תוך שרשרת האספקה של יהלומים טבעיים, או במילים אחרות – זיוף יהלומים.
ברור שפעולת הזיוף קיימת בתעשיות רבות אחרות, אולם במרבית המקרים קיימת רגולציה, פיקוח הדוק ומערכת של צעדים משפטיים המחייבים את סימון המוצר עצמו ואשר מגנים על זכויות הצרכנים והיצרנים כאחד. כך, בעוד משלוחים של יהלומים גלם טבעיים חייבים ב-Kimberley Process Certificate המעידים על המקור, המשקל והערך שלהם, דרישה שלמעשה חיסלה את המסחר ב"יהלומי קונפליקט", לא קיימת מערכת צעדים חוקיים למלחמה באבני מעבדה שאינן מסומנות.
היעדר הרגולציה עלול להשפיע באופן דרמטי על ביטחון הצרכנים ביהלומים. למשל, יהלומי מעבדה שאינם מסומנים יכולים להפוך ל"יהלומי הקונפליקט" החדשים אם הם חודרים לשרשרת האספקה ונמכרים כיהלומי גלם טבעיים. ניתן יהיה לנצל את הפרש המחירים בין אבנים טבעיות ואבני מעבדה למגוון רחב יותר של מטרות בלתי חוקיות.
הגיע הזמן לפעול. ממשלות, ארגוני יהלומנים, יצרנים וקמעונאים חייבים לנקוט עמדה משולבת כדי להגדיר ולאכוף כללים ברורים ביחס לאבני מעבדה. הנה כמה צעדים שכדאי לנקוט:
- אבני מעבדה יחוייבו להיות מלוות בתעודה רלוונטית מהמעבדה שייצרה אותן עד שהן מגיעות לצורף, כפי שקורה במקרה של יהלומים טבעיים (תעודת קימברלי). הדבר יהפוך את יהלומי המעבדה למזוהים וקלים למעקב.
- יש להגביל את השימוש במילה "יהלום" ליהלומים טבעיים בלבד באמצעות סימן מסחרי בר אכיפה. בדיוק כפי שיינות מבעבעים המיוצרים בעולם המודרני באותן שיטות של ייצור של שמפניה אינם שמפניה – ואסור לסמן אותם ככאלה – יש לאפשר רק ליהלומים טבעיים לשאת את הסימן המסחרי של יהלומים, ולמצוא שם חלופי ל"יהלומי המעבדה".
- יש לקבוע קנסות ברורים למניעת מכירה של אבני מעבדה בלתי מוגדרים כיהלומים טבעיים.
- יש להגדיר חוקי מכס בינלאומיים נפרדים ביחס לאבני מעבדה בכדי למנוע בלבול בערך ולשפר את הפיקוח הבינלאומי.
ייתכן שלא יהיה קל להגיע לאבחנה ברורה, אמינה וברת אכיפה בין יהלומים טבעיים ואבני מעבדה, אולם המאמץ חשוב לכל משתתף ישר בשתי התעשיות. עבור יצרני אבני מעבדה, ההסמכה תאפשר להם לשווק את המוצר לבסיס צרכנים פתוח לטכנולוגיה ורגיש למחיר, בלי שיסתכנו בפגיעה במוניטין שלהם כתוצאה מעיסוק בפעילויות מרמה. עבור המיליונים המחזיקים ושעוד יחזיקו ביהלומים טבעיים, הרגולציה הזו תגן על מה שמהווה לעיתים את פריטי הערך ארוכי הטווח החשובים ביותר שלהם. בהיעדר רגולציה כזו, רוכשים רבים הבוחרים ביהלומים בגלל הערך הרגשי והערך הקמעונאי שלהם עלולים ליפול קורבן להטעיה ולרכוש אבני מעבדה. כתוצאה מכך, סביר להניח שיסבלו מפגיעה רגשית ומהפסד כספי.
מניעת הזליגה של אבני מעבדה אל תוך שרשרת האספקה של יהלומים טבעיים תגן גם על המשך פעילותה של תעשיית היהלומים, אשר מעסיקה באופן ישיר ועקיף מיליוני אנשים בעולם, רובם באזורים נידחים במדינות מתפתחות. החדירה הנרחבת של אבני מעבדה שנמכרות כיהלומים טבעיים תביא לאובדן אמון בתעשיית היהלומים הטבעיים, דבר שישפיע על שרשרת הערך כולה, החל מהיצרנים ועד למשתמשי הקצה. תביעות משפטיות והפסדים כספיים יהפכו לדבר יומיומי.
אם לא יינקטו צעדים ברמה הרגולטורית, יהיה על התעשייה להוציא כסף רב בניסיון להגן על עצמה. חשוב להבין כי לא ניתן לפתור את הסוגיה הזו ללא התערבות של גופים רגולטוריים, כפי שהיה במקרה של יהלומי קונפליקט. מעבר למה שנכתב קודם לכן, השינויים שהוצעו יגנו גם על תעשיית כריית היהלומים שנתונה לרגולציה רבה. תעשייה זו מהווה את אבן הבסיס הכלכלית במספר מדינות אפריקניות (בבוצוואנה, למשל, מהווה תעשיית היהלומים 33% מהתוצר המקומי הגולמי) וזליגה של אבני מעבדה ללא רגולציה לשוקי היהלומים בעולם יפגע פגיעה אנושה בתעשייה, בפיתוח ובשירותים החברתיים של המדינה.
היהלום הטבעי הוא יצירת מדהימה של הטבע. כל יהלום טבעי יהיה תמיד ייחודי וחד פעמי – כך הוא הופך לדבר שאהוב ומוערך על ידי אנשים במגוון תרבויות שונות ואשר נתמך בכלכלת הנדירות. אבני מעבדה מהוות עדות לכושר ההמצאה האנושית ולקדמה טכנולוגית, ויש להן שוק חשוב אשר ללא ספק ימשיך לצמוח. הגיע הזמן שהתעשייה תבדל את המוצר שלה ותגן על המוניטין שלה בפעולה אמיצה שתמנע הטעיה.
כתב ויתור (disclaimer): הדעות המובעות במאמר זה הן דעות המחבר בלבד, בהן הוא מחזיק באופן פרטי. אין באמור במאמר דבר אשר ייחשב כהצעה או הזמנה או קידום למכירה או רכישת יהלומים. אין לפעול על פי כל חוות דעת או מידע המופיעים באתר זה (לרבות ביחס לערכי יהלומים) מבלי להתייעץ עם יועץ מקצועי מוסמך.
