שלום
לך, גבירתי/אדוני ראש הממשלה. נעים להכיר, אני אם הבית של המשרד. בוא/י, אראה לך את
החדר שלך, ואח"כ אקח אותך לסמנכ"ל משאבי אנוש שינפיק לך כרטיס עובד ויציג לך את
נוהלי העבודה במשרד ואת ההטבות שמגיעות לך בתור עובד/ת במשרד ראש הממשלה. הנה, פה
על השולחן כבר הכנו מסגרות בשביל התמונות של האיש/ה והילדים. השירותים זה מאחורי
הדלת הזו פה. תיכף יגיע איש המיחשוב וייתן לך שם משתמש וסיסמא. אבל כל זה שטויות.
הנה כאן, כבר הכנתי לך את כלי העבודה החשוב ביותר לשבועות הראשונים של עבודתך:
הסולם.
חתיכת
היסטוריה יש על הסולם הזה. כן, זה אותו סולם בו עשה שימוש בגין כשירד מעץ "אף שעל"
עליו עלה טרום הבחירות. גם רבין השתמש בו בשביל לרדת מעץ ה"לא יהיה מו"מ עם אש"ף".
שרון, גם הוא נמנה עם אותה שורה מאוד ארוכה ומאוד מכובדת של ראשי ממשלה שנאלצו לרדת
מהעץ של הבטחות הטרום בחירות שלהם. מה שכן, אחרי השימוש שהוא עשה בו, חיזקנו את
השלבים. בכל זאת, צנום הוא לא היה. את/ה שואל/ת על עץ ה"יהיה כיף לחיות פה"? באמת
משעשע. לא, זה לא נחשב. גם לא עץ ה"שלום בטוח" וגם לא עץ ה"ראש ממשלה של כולם", אם
אנחנו כבר בשוונג. אני בטוחה שהיינו מגיעים לראשי כל העצים הללו, אלמלא נקטעה
כהונתם של מבטיחי ההבטחות הללו בבחירות מוקדמות.
את/ה
בטח לא מופתע/ת מקיומו של הסולם וממרכזיותו בכלי העבודה שלך. את/ה הרי כבר
פוליטיקאי/ת לא מעט שנים. אבל הפעם הרשתי לעצמי להכין אותו לשליפה מהירה. לבגין
ולרבין ולשרון לקח כמה שנים עד שהוציאו את הסולם מהארון. לך לעומת זאת – אם לשפוט
לפי ההבטחות ששמעתי מפיך ובשמך רק לפני ימים ספורים - יהיה צורך בסולם מיד
לאחר שתמנה/י שר/ת אוצר ויחלו הדיונים על תקציב המדינה ועל התוכנית לרידוד ולקיצור
המיתון. "תוכנית להאצת הצמיחה" את/ה קורא לזה? חזק! אני מאוד מעריכה אנשים עם חוש
הומור. איפה בדיוק הצמיחה אותה מאיצים? המיתון הוא עובדה, גבירתי/אדוני רוה"מ. אין
שום דבר שתוכל/י לעשות כדי למנוע את רוע הגזירה ב-2009. עם כל הכבוד, בשלב הזה אין
גם שום דבר שנשיא ארה"ב יכול לעשות, כדי למנוע מיתון בארצו השנה, אז שאנחנו נוכל?
קצת נסחפנו, לא?
ובדיוק
בגלל זה הוצאתי כבר את הסולם - בגלל ההסחפות. האמת, הלוואי שזו היתה הבעיה. כי הרי
כולנו כבר רגילים שערב בחירות – אחרי חצי קדנציה בקושי, כמו שעון – נסחפים
המתמודדים עם הבטחות על "האצה" ועל "פריחה" ועל "כיף" ועל "פנאן", אבל ההבטחות שלך
ושל שני המתמודדים האחרים, פשוט היו לא בכיוון. אני מבינה ששלושתכם הייתם עסוקים עם
סיפור עזה – באמת לא פשוט. אבל בכל זאת.
לא
נעים לי להגיד לך, אבל יצאתם שלושתכם עם הצהרות שהצביעו על חוסר הפנמה של המצב בו
נמצא היום המשק. איך אפשר להבטיח הפחתה גורפת של מיסים, כאשר גם בלי זה הגרעון
בתקציב המדינה הולך להיות תפלצתי? לא שההצהרה על הרחבה תקציבית משמעותית טובה יותר.
וגם ההצעה השלישית שהושמעה: להעלות את השכר בסקטור הציבורי – למרות שלי אישית דווקא
מתאימה – ממש לא מתאימה למצב של תקציב המדינה.
הרי
עוד לפני שתציע/י היכן להקצות את השקל הראשון של הרחבה תקציבית, יש לך כבר סעיפים
תקציביים שמתרחבים מעצמם – חלק גדול מסעיפי התמיכות הולכים לגדול בצורה משמעותית.
לא רק תשלומי דמי אבטלה והבטחת הכנסה. מסיבה לא ברורה (או שבעצם, לגמרי כן), גם
קצבאות נכות מתנפחות בעיתות מיתון. בצד ההכנסות זה חמור הרבה יותר – עוד לפני שחשבת
היכן להפחית את השקל הראשון במס, כבר יש לך קריסה של תקבולי המדינה ממיסים. יצא לכם
לראות את הנתונים לפני שהתחלתם לפזר הצהרות? ככה זה: כשיש האטה כלכלית - יש קפאון
בהכנסות ממיסים; כשיש מיתון כלכלי – ועוד כזה שמקורו במגזר הפיננסי – יש קריסה
מוחלטת בהכנסות ממס. עוד לפני שעשית את הצעד הראשון, כבר יש לך גרעון ענק. אי אפשר
להתעלם מההשפעה של מימוש ההבטחות הללו על התשואות. גם לא מהשפעת הריביות הגבוהות
הללו על המשק. אני כבר בכלל לא מדברת על איך נראה עם הגרעון הענק הזה בעיני חברות
הדירוג. את/ה מוטרד/ת מהשופטים בהאג? השופטים של שוקי ההון בעולם קשוחים יותר
וסלחנים הרבה פחות. הם גם לא עורכים קודם שימוע.
ואם
כבר דיברנו על מיתון – אני עוד זוכרת את המיתון של 2001-2003. הנסיבות היו שונות
לחלוטין: אז היתה אינתפידה – עכשיו עוד לא ברור איזו חזית נמצאת בחזית הדאגות שלנו;
אז היתה האטה עולמית – עכשיו יש מיתון עולמי; אז היתה קריסה של ענף ההי-טק בעולם –
עכשיו יש חשש מקריסת מערכת הבנקאות והמוסדות הפיננסיים בארה"ב ובאירופה. בקיצור –
שונה. אבל בעיקר מה שאני זוכרת מאותה תקופה, זה איך טעויות מדיניות חמורות של בנק
ישראל ושל הממשלה החריפו את המיתון, האריכו אותו והעמיקו אותו. תעשה/י לי טובה –
עדיף כבר שלא תעשו כלום, ורק על תעשו נזקים כמו שנעשו אז.
בגלל
זה הכנתי לך את הסולם. שב/י עם אנשי האוצר, הקשב/י לראשי בנק ישראל. זה לא סתם
מיתון - זה משבר עולמי שבסיסו במגזר הפיננסי, והוא בא לידי ביטוי במחנק אשראי
משתק בישראל, לא פחות משהוא משתק במדינות אחרות. לכן אל תשכח לצרף גם את אנשי רשות
ני"ע לדיונים. אל תרגיש/י חובה להיות היפר אקטיבי עם התקציב. יותר משצריך פה
תוכניות הרחבה פיסקליות, צריך פה תוכניות יצירתיות להקלת מחנק האשראי ולשמירה על
יציבות המערכת הפיננסית. קרנות המנוף הן דוגמא לרעיון שכזה. הן רק קטנות מדי וייקח
להן זמן רב מדי עד שיחלו לפעול. גם הערבויות לגיוס הון של הבנקים הם דוגמא. זו רק
תוכנית מסובכת יחסית ולא מקיפה מספיק. אבל אלו דוגמיות לא רעות.
לכן,
עשה/י את הדבר הנכון: וותר/י על הגאווה, קח/י את הסולם, רד/י בו מאותן הצהרות
כלכליות בומבסטיות שהוצגו רק לפני כמה ימים, הפשל/י שרוולים והתחל/י לעבוד.
הכותבת - ורד דר, כלכלנית ואסטרטגית ראשית בפסגות בית השקעות
