פברואר רותח בשווקים

בחודש פברואר המשבר העולמי הגיע לנקודת רתיחה חדשה. זה החודש השני בו ענף הפיננסיים מוביל את הירידות בשווקים והפעם מלבד הלחץ הכבד שמופעל עליו משוקי הכספים, החלה הפעילות הריאלית לתת את הטון.

רן בן חמו ממערך המקרו והאסטרטגיה של פסגות בית השקעות מציג סקירת מקרו על השווקים בחו"ל בחודש פברואר שבמהלכו נתוני הצמיחה בעולם הציגו פעילות גלובלית ב"צניחה חופשית": יפן, הכלכלה השנייה בעולם, התכווצה בשיעור דו ספרתי ומרבית המדינות המפותחות חוו את ההתכווצות הגדולה ביותר שלהם מזה שני עשורים.

 

 

החודש התחיל בצפייה אופטימית לתוכניות החירום של הממשל האמריקאי שהסתיימה באכזבה, המשיך עם חשש לפשיטת-רגל הלאמה במערכת הבנקאית בארה"ב והסתיים עם חשש לגורל דומה עבור המערכת הבנקאית באירופה. בניגוד למצב בארה"ב, החשש להרס של המערכת הבנקאית באירופה לא הגיע מהנכסים הרעילים שבידי הבנקים אלא ממקור אחר. הסיכון לסקטור הבנקאי באירופה נסק החודש מעלה בעקבות החשיפה הגדולה שלו למערכת הבנקאית במזרח אירופה (ראה הרחבה בגוף הסקירה) ורק העצים את הלחץ הכבד ממילא בו נתונים שוקי הכספים.

עד כה הביא המשבר הפיננסי העולמי למחיקות ולהפסדים בהיקף של למעלה מטריליון דולר ולמיתון בכל העולם המתועש - זאת לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה. לשרי האוצר, למדינאים ולמעצבי המדיניות הכלכלית בעולם יש אחריות כבדה מאוד בהתמודדות עם המשבר העולמי. כבר עתה ישנם ניצנים של התנהגות המעדיפה את טובת המשק המקומי, המסייעת בזמן הקצר, על פני שמירה על אמנות הסחר העולמי המבטיחות צמיחה של הטווח האורך. התערבות של המדינות במסחר של המטבע המקומי והעדפה של תוצרת מקומית על פני זו מיבוא, עלולה להוביל להתמשכותו של המיתון העולמי.

 

החדשות הרעות מהמשק האמריקאי מתגברות. בחודש החולף מצבו של הסקטור הפיננסי החמיר והמשקיעים שציפו לשמוע על תוכניות הפעולה וההצלה של הממשל להתמודדות עם המשבר התאכזבו. נראה שממשל אובמה, ממש כמו קודמו, מתקשה להתמודד עם המציאות הקשה של התכווצות חדה בביקושים, שיתוק בשוק האשראי, הרס של רמת העושר ושל תיק נכסי הציבור, עליה באבטלה, מיתון עמוק בשוק הדיור והאטה גלובלית.

החודש הציג ממשל אובמה שלוש תוכניות חירום חדשות במטרה להתמודד עם המשבר.

תוכנית פיסקלית בהיקף 787 מיליארד דולר – שליש ממנה מיסים ושני שליש הגדלת הוצאות – שמטרתה לתמרץ את הפעילות הכלכלית. אלא שעיון בסעיפי התוכנית, מלמד שהיא יותר תוכנית של שינוי סדרי עדיפויות על פי האג'נדה של הדמוקרטים (הגדלת ההשתתפות בביטוח בריאות, למשל) ופחות תוכנית להאצת הפעילות הכלכלית. סעיפי התשתית בתוכנית יבוצעו רק ב-2010 וחלקם מאוחר עוד יותר. על פי תחזיות הממשל, התוכנית צפויה להגביל את העליה בשיעור האבטלה לכדי 8.8% במקום 9.5% ללא התוכנית.

תוכנית להצלת הבנקים – הממשל החל בסוף החודש בתוכנית מקיפה ל"בדיקת עמידות" של הבנקים בפני לחצים/אובדן הון אפשרי. במסגרתה ידמו ירידה משמעותית בערכם של נכסים פיננסים שונים ויבחנו את ההשפעה שלה על הבנקים בארה"ב. הבנקים שיתגלו כפגיעים ביותר, ללא הון מספיק, ידרשו להגדלת ההון – מהמגזר הפרטי אם אפשר. בנק שיתקשה לגייס את ההון הנדרש, יקבלו מהמדינה בתמורה למניות בכורה שישאו דיבידנד של 9%. הבנקים שידרשו לסיוע ממשלתי, יקבלו ביחד עם ההון, גם מגבלות על שכר ועל חלוקת דיבידנד. בנוסף, ידרשו להציג דוח חודשי המתאר את פעילות האשראי שלהם, ולהגדילו.

תוכנית להצלת המשכנתאות (והנדלן למגורים) – מדובר בתוכנית בהיקף של 75 מיליארד דולר ותכליתה להפחית את תשלום המשכנתא החודשי למשקי בית שיעמדו בקריטריונים – חצי על חשבון נותני המשכנתאות, וחצי על חשבון משלם המיסים. מעבר לסיוע שהתוכנית תיתן למשקי הבית, היא גם תסייע לשוק הנדלן למגורים ובעקיפין גם למגזר הפיננסי, על ידי הפחתת הלחץ לירידת מחירי הדירות בארה"ב. ביקורת קשה נמתחה על תוכנית זו, בטענה שהיא מעניקה פרס למשקי בית שלקחו משכנתא שאינם יכולים לעמוד בה.

התכוניות והמאמצים של הממשל עשויים להסתכם בגירעון של 2 טריליון דולר ב-2009, אך לעת עתה הן לא יצרו את תחושת הביטחון אליה כיוון הממשל. ציבור המשקיעים כמו גם משקי הבית חשים כי הממשל משתמש בניסוי ותהייה וספק אם ביכולתו לספק פיתרון לבעיות הבוערות שעל הפרק. הטענות המרכזיות הן על חוסר בהירות, חוסר עקביות והעדר פעולות אמיצות בהיקפם מצד מקבלי ההחלטות.

 

הנתונים השוטפים מהמשק האמריקאי מצביעים על התכווצות באופן רוחבי בכל ענפי המשק. החברות חותכות את ההוצאות בחדות, הפעילות התעשייתית קורסת וההזמנות של מוצרים בני קיימא משקפים תמונה דומה. שוק הדיור ממשיך ליפול מטה כמו משקולת ומספר המפוטרים ושיעור האבטלה נוסק מעלה. אמון הצרכנים צנח לרמה הנמוכה ביותר שלו מאז 1967, השנה בה החלו לאסוף נתונים. ההערכות קדימה מצביעות על התכווצות חמורה של 5% בפעילות גם ברבעון הראשון של 2009.

לאור הנתונים הקשים יו"ר הפד, בן ברננקי, הצהיר כי במידה ומאמצי מעצבי המדיניות לייצב את הסקטור הפיננסי לא ישאו פרי המיתון בארה"ב עשוי להמשך אל תוך שנת 2010. מתחילת המשבר הפד הזרים 1.9 טריליון דולר לשווקים באמצעות רכישות של ני"ע או הזרמות הון ישירות לתאגידים. בפד עדכנו את התחזית שלהם למשק ובכלל זה ציינו כי האבטלה צפויה לעלות לרמה של כ-8.5% (כיום 7.6%) ברבעון הרביעי של השנה וכי התאוששות מלאה של המשק תתיכן רק בעוד שנתיים או שלוש.

 

בהתייחסו לריבית, אותה הפחית הפד לרמתה הנמוכה ביותר אי פעם (0.25%), אמר ברננקי כי ככל הנראה היא תיוותר על כנה בעתיד הקרוב. בשוק מצפים להתחלת הרכישות של אג"ח ממשלתי על ידי הפד ולצעדים נוספים שיקלו על נטל החוב של הסקטור הפרטי .

בינואר, לראשונה מזה ששה חודשים, עלה מדד המחירים לצרכן ב-0.3% אך ברמה שנתית נותר המדד ללא שינוי (לראשונה מאז שנת 1955). המדד עלה בעקבות ההתייצבות במחירי האנרגיה ועליה במחירי ההלבשה והשירותים הרפואיים. מדד הליבה (ללא מזון ואנרגיה) עלה ב-0.2%. לאור ההתכווצות החדה בפעילות המשק האמריקאי, הלחצים לירידות מחירים חזקים מתמיד ומהווים כוח אנטי אינפלציוני הצפוי לרסן עליות מחירים גם בחודשים הבאים.

בפברואר ירד מדד מניות ה- S&P ב-10.7% לאחר שירד ב-8.4% בחודש ינואר. בירידה הייתה רוחבית וכללה את כלל הענפים לאור מצב הכלכלה המידרדר. סקטור הפיננסים שהוביל את הירידות בחודש קודם, המשיך בקריסתו וירד ב-20% החודש וב-37% מתחילת השנה. תרמו לכך החששות המתעצמים מפני הלאמה חלקית או מלאה של המערכת הבנקאית בארה"ב – ובכלל זה סיטי-בנק ובנק אוף אמריקה. ההפסד בן 60 מיליארד דולר של AIG תרם אף הוא לסנטימנט השלילי כשהמשקיעים בשוק מעריכים כי הממשל יצטרך להזרים הון נוסף – בפעם השניה בתוך חודשים ספורים - להצלתה של AIG. מחזיקי מניות רבים מכרו את אחזקותיהם במניות פיננסיים מפחד של הלאמה אפשרית שתביא לדילול חלקם ואף מחיקת ערך מיידית של המניות.

 

המיתון במרחב האירו הולך ומעמיק וככר עתה הנו המיתון הקשה ביותר שידעו מדינות המרחב מאז מלחמת העולם השנייה. מדינות המרחב סובלות ממחנק האשראי, מירידה ביצוא ובביקושים מבית. ברבעון הרביעי של שנת 2008 התכווץ התוצר ב-1.5% ובכל השנה קצב הצמיחה הסתכם ב-0.7% בלבד. בשנת 2009 קרן המטבע העולמית צופה כי כלכלת המרחב תתכווץ ב-2%.

הנתונים הקיימים לגבי הפעילות ברבעון הראשון מצביעים על ירידה חדה. הן בסקטור היצרני והן בסקטור השירותים הופתעו החברות מעוצמת הירידה בביקושים והן מקצצות את ההוצאות וההשקעות שלהן. אמון היצרנים ירד לרמתו הנמוכה ביותר מאז 1962 והדבר מקבל ביטוי בביטולי פרויקטים, בקיצוצי שכר ושעות עבודה ובפיטוריי עובדים. כתוצאה מכך משקי הבית הופכים זהירים יותר בהוצאותיהם ונמנעים מרכישות גדולות.

 

לאור המצב המתדרדר של המשק האירופאי מעצבי המדיניות הכלכלית במדינות המרחב האיצו והגדילו את תוכניות הסיוע למשק. לאחר שבחודש שעבר גרמניה הגדילה את חבילת הסיוע שלה למשק לכדי 80 מיליארד אירו הכריז נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, על הרחבת התוכנית הסיוע של מדינתו לכדי 33 מיליארד אירו ובמצטבר הסיוע הממשלתי בכל מדינות המרחב נאמד ב-200 מיליארד אירו.

המצב הקשה של המערכת הבנקאית באירופה מהווה גורם כבד משקל בהחמרה הנוכחית במשבר הפיננסי. הממשלות במדינות המרחב התחייבו עד עתה להעמיד כ-1.2 טריליון אירו בכדי להציל את המערכת הבנקאית שלהן. עם זאת, רמת הסיכון של הבנקים באירופה רק עלתה מאז: הבנקים במזרח אירופה להן קשרים אמיצים עם מדינות המרחב, על סף קריסה (ראה הרחבה בהמשך) וחברה משמעותית במרחב האירו, אירלנד, נמצאת על סף פשיטת רגל לאחר שהלאימה כבר את שלושת הבנקים הגדולים במדינה. המצב מחייב אותה להשיג הון נוסף בכדי להתמודד עם המשבר והיא כבר במשא ומתן עם קרן המטבע העולמית. לאור העובדה שאין לבנק המרכזי (ECB) היתר להזרים הון למדינות במרחב, רמזה גרמניה כי היא עשויה לסייע לאירלנד וזאת מתוך חשש לאפקט דומינו אפשרי כתוצאה מקריסתה של אירלנד שיעלה לה יותר מעלות הסיוע שתגיש.

בינואר ירד מדד המחירים לצרכן ב-0.8% ומול חודש מקביל אשתקד ירד המדד ב-1.1%. את הירידה הובילו מחירי האנרגיה ומחירי המזון כששניהם צפויים להמשיך להוביל את שיעור האינפלציה כלפי מטה ככל שתתעצם השפעתו של המיתון.

על רקע ההחמרה שחלה במשבר גברו הקולות בתוך ה-ECB להפחית את הריבית כבר בישיבה הקרובה בחודש מרץ. הבנק צפוי להפחית את הריבית ב-0.5%.

 

בפברואר ירד מדד מניות היורו-סטוקס 50 ב-11.7% לאחר שירד ב- 8.4% בחודש קודם. הירידה הקיפה את כל הענפים פרט לשירותי תקשורת. בדומה למתרחש בארה"ב הכלכלה המקרטעת וענף הפיננסים משכו את המדדים מטה. ענף הפיננסים הוביל את הירידות במדד (21%-)  אך בשונה מארה"ב החשש המרכזי הייה קריסה של המערכת הבנקאית במזרח אירופה אליו התווספו הסיפורים על הלאמה אפשרית של סיטי ו-AIG.

 

מזרח אירופה – החודש נרשמה החמרה קשה במצבן של מדינות חבר העמים לשעבר. התכווצות התוצר ברוסיה ב-3% ברבעון הרביעי וצפי להתכווצות של כ-19% ברבעון הראשון של השנה מעידה על חומרת המצב. מדינות רבות במזרח אירופה, להן קשרים אמיצים למערכת הבנקאות במדינות המרחב, נמצאות בתהליך מואץ של התכווצות בפעילות הכלכלית, יציאה/הפסקה של השקעות תושבי חוץ ובשל כך חוסר יציבות פוליטי וחברתי. מלבד רוסיה, מדינות כמו אוקראינה, פולין, הונגריה לטביה ואחרות חוו ירידה חדה בפעילות, שחיקה דו-ספרתית בערך המטבע שלהן ועליה ניכרת בביטוחי ההתחייבויות (CDS) של החוב הממשלתי.

מרבית המדינות הללו כבר קיבלו סיוע מקרן המטבע העולמית או שעתידות לבקש זאת בקרוב. נתונים אלה הביאו את סוכנות הדירוג מוד'יס לאותת למשקיעים על הפחתת דירוג אפשרית של המערכת הבנקאית במזרח אירופה. החברה הכריזה כי קיים חשש אמיתי שהפסדי המערכת הבנקאית במזרח אירופה צפויים להעמיק ולהאריך את המיתון העולמי. 

יפן– המשק היפני התכווץ בשיעור החד ביותר שלו מאז 1974: ברבעון הרביעי התוצר היפני התכווץ ב-12.7% והתוצר ברבעון הראשון של השנה צפוי להתכווץ באופן דומה. ירידה חדה בהוצאות של משקי הבית בארה"ב ואירופה ואף בחלק ממדינות אסיה הביאה בתורה לנחיתה קשה ביצוא היפני. המשק היפני ביסס עצמו בעשור האחרון על יצוא הנתמך על ידי סקטור יצרני גדול שבעת הזו מבצע קיצוץ חד בתוכניות השקעה, סגירת קווי ייצור ופיטורים נרחבים. שיעור האבטלה עלה לרמה של 4.1% בינואר מה שהוביל את האמון של משקי הבית לשפל של 26 שנה. הבנק המרכזי החל לבצע רכישות של אג"ח קונצרני יפני בכדי למתן את קצב ההרס של נכסי הציבור מאחר וריבית הבסיס שלו כבר נמצאת בשפל של 0.1%. בנוסף, ראש הממשלה היפני נאבק לאשר תוכנית סיוע מקיפה למשק היפני בהיקף של 10 טריליון ין  ולפי שעה ללא הצלחה.

סין –  בחודש ינואר ירד היצוא הסיני בקצב הגבוה ביותר מזה שלש עשרה שנים. במקביל חלה ירידה חדה ביבוא מה שמאותת על העמקת ההאטה במשק הסיני גם ברבעונים הקרובים. הצמיחה ברבעון הראשון של השנה צפויה לרדת לקצב נמוך ביחס למשק הסיני - 6.1%. המשמעות המיידית שמאחורי ההאטה החדה בפעילות מקבלת ביטוי באובדן של כ-20 מיליון משרות ועליה ניכרת בסיכון של ירידות מחירים, רווחים וצניחה בביקושים גם בשוק המקומי. מה שמרכך מעט את המכה עבור המשק הסיני הוא העודף המסחרי של סין שהסתכם בינואר ב-39.1 מיליארד דולר – השני בגודלו אי פעם. עודף שכזה בעת בה כל העולם מתבוסס במיתון מעורר מתחים רבים בין סין ושותפות הסחר המרכזיות שלה. הרשויות בסין הודפות בשלב זה את הביקורת הבינלאומית ומוטרדים יותר מהלחץ הגובר במשק המקומי להגדיל את תוכנית הסיוע הממשלתית (585 מיליארד דולר).