לקחים מהמשבר הפיננסי הגלובלי

לקח ראשון: תחזיות בתחום המקרו כלכלה נוצרו רק בשביל להוציא את האסטרולוגים טוב.

למרות זאת, לקח שני: המקרו כלכלה כן עובדת.

בניגוד למסר העולה מסמפוזיונים הנערכים היום בדבר הצורך בכתיבת כל ספרי הכלכלה מחדש, המשבר האחרון מוכיח לדעתי בדיוק את ההיפך. בדיוק כמו שכתוב בספרים: אם הפחתת הריבית לא מספיקה, הדפסה מסיבית של כסף בוודאי תעבוד; ואם ההשפעה של הגדלת ההשקעות במשק מתמהמהת, ההשפעה של החזרי מס משמעותיים ושל הנחות ענק לרכישת כלי רכב, בוודאי תתן אותותיה במהרה. כל זאת כמובן עד שיוגש החשבון למשלמי המיסים ועד שצריך יהיה לקפל חזרה את כל צעדי המדיניות המרחיבים הללו.

לקח שלישי: כוחה של תאוות הבצע בהנעת שוקי ההון משתווה רק לכוחו של הפחד.

מחיריהם של נכסים פיננסים נמצאים ברמתם "הנכונה" פרק זמן קצר יחסית. בשאר הזמן הם מתומחרים במחיר גבוה מדי - כאשר תאוות הבצע משכנעת את המשקיע/האנליסט שהמחיר המנופח סביר, או נמוך מדי - כאשר הפחד משכנעו שהמחיר מצומק בצדק. אחת לתקופה, הפערים הללו יפתחו בסדרי גודל חריגים. ירידה של למעלה מ-50% במחירי המניות בכל העולם בתוך כשנה, ועליה של למעלה מ-50% במחיריהם של אותם ניירות בתוך פרק זמן קצר אף יותר, מדגימה זאת.

לקח רביעי: לא רק מי שלא לומד את ההיסטוריה נדון לחיות אותה מחדש, זה יקרה גם למי שלמד, חקר והתעמק בה.

לפני חמש שנים בסה"כ הכריז רוברט לוקאס, זוכה פרס נובל בכלכלה, ושנה לאחריו גם בן ברננקי, שהמדיניות המקרו כלכלית המודרנית ביטלה את הבעיות הכרוכות במחזורי עסקים קיצוניים, ושמעתה פטור העולם מאי הנוחות הכרוכה בתקופות של התחממות כלכלית וצמיחה מואצת שלאחריה הוא שוקע במיתון עמוק ולא סימפטי. אז זהו, שלא.

לקח חמישי: מוקדם להפיק לקחים.

ב-2001 כמו היום, סבל העולם ממיתון. נגיד הפד דאז, אלן גרינספן, נתפס כמי שהציל את העולם כשהוריד את הריבית לרמת שפל והותירה שם במשך תקופה מאוד ארוכה. לאחרונה, הואשם האיש שבעבר כונה בהערצה ה"מאסטרו", בזריעת זרעי המשבר של 2008.

בנסיבות דומות למדי אך קיצוניות הרבה יותר, זוכה היום ברננקי לאותם כתרים שנקשרו לקודמו בתפקיד. אבל הלקח נלמד: כל משבר שמסתיים הוא רק תחילתו של המשבר הבא. זה לא נגמר עד שהאשה השמנה (או הנגיד המזוקן) לא שרים.