מהו תהליך הגישור?
תהליך שבו נועד המגשר עם הצדדים במטרה לסייע להם
לנהל ביניהם דיאלוג, במטרה להביאם להסכמות בנושאים עליהם הם חלוקים.
מאפייני תהליך הגישור:
· תפקיד המגשר- ההנחה בתהליך הגישור הנה, כי השותפים לתהליך יודעים
טוב יותר מהמגשר את נסיבות התפתחות הקונפליקט, את הסביבה בה הם פועלים, מהם הצרכים
שלהם, את טיבה של מערכת היחסים ביניהם ועוד. תפקידו של המגשר הנו הקלה על
זרימת התקשורת בין השותפים לתהליך ויצירת מרחב לדיאלוג ביניהם. במרחב זה, יכול כל
אחד מהם להשמיע כיצד הוא רואה את הדברים מנקודת מבטו ולהקשיב גם לאופן בו האחרים
רואים זאת. כך, מתאפשרת בנית האמון בין השותפים לתהליך, באופן שמאפשר התקדמות,
חשיפת מידע ובסופו של תהליך- יצירת הסכמות משותפות.
· רצוניות התהליך- תהליך הגישור הנו תהליך רצוני מתחילתו ועד סופו.
השותפים לתהליך בוחרים האם להשתתף בו, מסכימים על זהות המגשר/ים (ישנם מגשרים
שעובדים לבד וישנם שעובדים בשיתוף עם מגשר נוסף) וכל ההסכמות המתגבשות בסיום
התהליך, גם הן פרי הסכמתם שלהם. בכל שלב יכולים המשתתפים להחליט לעזוב את התהליך
ולפנות לאלטרנטיבה אחרת לשם ניהול הקונפליקט.
· אופי השיח בתהליך הגישור- תהליך הגישור, בשונה מהליך משפטי או
בוררות, מתמקד בהבנת הצרכים השונים של השותפים לתהליך. המגשר לא נזקק לראיות או
עדים אלא למה שבוחרים השותפים לתהליך להביא לשולחן הדיונים. הצרכים, או האינטרסים,
הם אלו המניעים כל אחד מהשותפים לתהליך לנהוג באופן מסויים ולעמוד על דרישותיהם.
כאשר צרכים אלה נחשפים, מתאפשר שיח ברובד אחר- בשונה משיח הזכויות בו דורש כל צד
לעמוד על זכויותיו, שיח על בסיס צרכים מאפשר הרחבה והעמקה שלא תמיד קשורה לדרישות
הראשוניות.
· מערכת היחסים בין השותפים לתהליך- השותפים לתהליך הגישור הם אלו
המצויים במרכז הבמה, גם אם מיוצגים ע"י עורכי דין. מיוחסת חשיבות רבה לתהליך האישי
שכל אחד מהם חווה בתהליך, לשינוי תפיסותיהם לגבי הסכסוך ולגבי האחר. כמו כן, מיוחסת
חשיבות רבה לאופן בו הם תופסים את מערכת היחסים בהווה ובעתיד. כך, מתאפשר שיפור
ושיקום מערכת היחסים והתאמתה לצרכים שזוהו בגישור.
· אופי ההסכמות- בתהליך הגישור, להבדיל מהליך הבוררות או מהליך
משפטי, ההסכמות נשענות על הצרכים שזוהו במהלך הגישור. הסכמות שנשעות על צרכים
מאפשרות יצירתיות רבה יותר מאשר "חלוקת העוגה" באחוזים כאלה ואחרים. ההסכמות בתהליך
הגישור מאפשרות לחשוב באופן רחב יותר ולא להיות מוגבלים לדרישות עמן הגיעו השותפים
לתהליך. חשיבה מסוג כזה, מאפשרת יצירת ערך מוסף בכל מיני דרכים שאינן בהכרח באמצעות
כסף אלא שווה ערך. בוסף, ישנה חשיבה אודות מערכת היחסים העתידית בין הצדדים ועל
הפוטנציאל שלה עבורם, תבחן האפשרות לשיקומה והמשכיותה, אם הדבר הולם את
צרכיהם.
· חיסיון התהליך- תהליך הגישור הנו חסוי, כל מה שנאמר במסגרתו אינו
יכול לשמש כראיה בבית המשפט, כך קובעות תקנות הגישור. מטר החיסיון, הנה לאפשר
לשותפים לתהליך את הביטחון להשתתף בתהליך ולשתף פעולה באופן שלא יאפשר לצד השני
שימוש במה שגילה או שמע במסגרת התהליך.
· פגישות נפרדות- בשונה מבוררות או מתהליך משפטי, יכול המגשר
להיפגש עם כל צד בנפרד. במפגשים הללו יכולים השותפים לתהליך לחשוף מידע אודות
תחושותיהם, צרכיהם, חששותיהם ועוד, אשר הם בוחרים באותו השלב שלא להעלות בישיבה
המשותפת. במסגרת הפגישות הללו, מעמיקה ההיכרות של המגשר עם כל צד מעמיקה ומתאפשרת
גם הבנת הרעיונות לפתרון שיש לכל אחד מהם.
הפגישות הללו הן סודיות ותוכנן אינו נחשף בפני
השותפים האחרים לגישור, אלא אם קיבל המגשר את הסכמת אותו צד עמו נפגש.
מיכל יוסף- מגשרת, מתמחה בניהול קונפליקטים וניהול מו"מ, מרצה ומנחה בנושאים הללו. מגשרת בקונפליקטים פנים ארגוניים ועסקיים. בעלתMAביישוב סכסוכים וניהול מו"מ ו-MAבלימודי משפטים.
