העתיד נראה בהחלט וורוד

שמואל שניצר, נשיא הכבוד של בורסת היהלומים ושל הפדרציה העולמית של בורסות היהלומים, מסכם את שנת 2009 ובוחן את הדרכים שבעזרתן נוכל להפוך את שנת 2010 לשנה הרבה יותר מוצלחת.

את 2009 אפשר לחלק לשני חלקים. מסוף 2008 ועד מאי 2009 מדובר בתקופה בעייתית מאד שמאגדת בתוכה את המשבר שהחל בשנת 2008. במחצית השנייה של השנה, החל מחודש יוני 2009 ועד לסוף חודש דצמבר אנחנו רואים התאוששות הדרגתית. בתקופה הזו התחלנו לחזור לעסקים ואנחנו בהחלט רואים את היציאה מהמשבר הקשה שבו היינו נתונים.

 

הנתונים של הרבעון האחרון מעט וורודים יותר מהמציאות אבל בפירוש יש שיפור משמעותי והמגמה הזו של התאוששות היא מגמה עקבית ומעודדת. צריך לזכור שלא כל הייצוא שנרשם ברבעון האחרון בא לידי ביטוי גם במכירות בפועל אבל בכל זאת הרבעון הזה מביא לידי ביטוי את היציאה שלנו מתקופת שפל לא פשוטה.

 

כן בהחלט. יש התאוששות בשוק הסיני, וההודי וגם באירופה. אלה שווקים שנראים מבטיחים מאד מבחינת העתיד של הענף. זה נכון שקיימת בעיה בשוק האמריקאי, שהוא השוק הגדול והמשמעותי ביותר שלנו, אבל בסך הכל גם בו צפויה התאוששות וצריך באמת לקחת בחשבון שיש שווקים נוספים שיכולים להוות פיצוי. בסיכומו של דבר אני חושב שהאינדיקאטורים מלמדים שהעסק הולך לקראת שיפור משמעותי.

בתחילת המשבר הירידה הזו בחוב של היהלומנים לבנקים הייתה אינדיקציה חיובית וטובה שהוכיחה את היציבות הפיננסית של הענף ושל העוסקים בו. אני בהחלט מסכים במאה אחוז עם הנחת היסוד שאם רמת האשראי לא תעלה בתקופה הקרובה מעל 1.4 מיליארד זה יהיה סימן לעצירה בענף.

 

אנחנו צריכים להגיע לרמות אשראי של לא פחות מ – 2 מיליארד דולר. על מנת שנראה פעילות טובה יותר ומחזורים טובים יותר אנחנו חייבים לראות בתקופה הקרובה לפחות עוד חצי מיליארד דולר אשראי בענף.

 

צריכה להיות פעילות משותפת בין הבנקים ליהלומנים שתביא לחזרה לפעילות אשראי מסודרת. זה אינטרס מובהק של הבנקים ואינטרס מובהק של הענף. אנחנו חייבים להבין שהחוב בבנקים יורד משתי סיבות מרכזיות הראשונה קשורה במערכת הבנקאות עצמה והשנייה קשורה בנו היהלומנים. מצד אחד הבנקים רוצים להגדיל את המסגרות וגם רוצים לקלוט לקוחות חדשים אבל אחרי המשבר הם הרבה יותר זהירים במדיניות האשראי שלהם. לטעמי מדובר בזהירות יתר בעיקר לנוכח העובדה שהענף שלנו תפקד בצורה בלתי רגילה בתקופה הזו. הבנקים צריכים לבחון את עצמם ולראות את התוצאות המאד טובות של הענף בתקופה הזו - בהשוואה לכל סקטור אחר עמדנו בכבוד במשבר - כמעט ולא היו נפילות והיהלומנים הוכיחו את עצמם כחסינים. הבנקאות יכולה להקל בקריטריונים למתן אשראי.

 

היהלומנים מרגשים פחות נינוח להגדיל מסגרות אשראי בתקופה הזו ולאור הדרישות של הבנקים. כולנו נכוונו - כל אחד הפסיד כספים. מי יותר ומי פחות והיהלומנים מתנהלים היום בצורה הרבה יותר זהירה מבחינת מדיניות האשראי. לא רוצים להיכנס להרפתקאות ולחובות גדולים מדי. יש מגמה לחסוך בהוצאות והיהלומנים לא בהכרח רוצים להגדיל את האשראי. בסיכומו של עניין כמו שאמרתי הגדלת האשראי היא אינטרס משותף לכל הצדדים, אם ברצוננו לחזור לרמת פעילות שהורגלנו לה בעבר.

 

הגלם הוא הנושא הבעייתי ביותר היום בענף. אין קורלציה בין מחירי הגלם החדשים לבין מחירי המלוטש שאמנם עלו, אבל לא במידה מספקת. ראינו כבר בעבר שכשרמת מחירי הגלם גבוהה מדי זה מביא לבעיה חמורה בענף. אני מעריך שהתיקון בנושא הזה יהיה בצורה של עלייה במחירי היהלומים המלוטשים מכיוון שהם לא עלו מספיק.

 

בהחלט. אני מקווה ומאמין שהיהלומנים יבינו שהספקולציה על מחירי הגלם היא לרעתנו ומשמשת כבומרנג רציני. אני קורא לחבריי היהלומנים לחשוב טוב טוב לפני שהם נסחפים לספקולציות. צריך לקחת את הדברים בצורה שקולה בכל הנוגע לפרמיות שמשלמים על הגלם. בסופו של דבר יש להניח שאם מצד אחד שוק הגלם יירגע כשהספקולציות יפסקו ומצד שני יהיה תיקון במחירי המלוטש כלפי מעלה אז הבעיה הזו תיפתר.

 

כניסה של כמות גלם גדולה לשוק היא חיובית ובריאה לענף. סייטים גדולים בהחלט ירגיעו את הספקולציות. אני מברך על המגמה הזו, לאור העובדה שהשוק רעב לגלם, קיים מחסור, והביקוש כרגע בהחלט בעלייה.

 

זה ניתוח נכון. אם לא נראה עליה ברמת האשראי בחודשים הקרובים אני לא יודע מאיפה נביא את מאות המיליונים שחסרים לענף. שנים רבות לא ירדנו מרמה של 2 מיליארד דולר בחוב לבנקים וצריך לזכור שרמת החוב הזו היא שאפשרה לנו להביא את הענף לפעילות בסדרי גודל משמעותיים ביותר. אין ספק שצריכים כאן תיקון.

 

אל תשכח שבהודו יש 60 – 70 מוסדות פיננסיים שמממנים את הענף והממשלה שם נותנת רוח גבית חזקה ביותר לענף. אצלנו יש רק 6-7 מוסדות פיננסיים וכולם עברו למגננה בעקבות המשבר הכלכלי. במקביל מצד הממשלה אמנם הובטחה תמיכה אבל אני בספק אם יש יהלומן אחד שכבר נהנה ממנה. בשיחה שקיימתי עם ראשי הבנקים עולה תמונה ברורה שהבנקים שמממנים את הענף לא יודעים איך להשתלב בתוכניות התמיכה הממשלתיות. המצב הוא לא וורוד והבנקים חייבים לשנות את המדיניות שלהם אם הם חפצים להמשיך בתמיכתם רבת השנים בענף היהלומים.

 

אי מאמין שאם נעשה את הדברים בצורה נכונה הסיכוי שלנו לגדול הוא טוב מאד. התשתיות של קיום מרכז יצרני ולא פחות מזה מרכז סחר בינלאומי גדול ומרכזי הן פנטסטיות. יש לנו קומפלקס מדהים, יש לנו את האנשים הכי מיומנים, יש לנו חוסן פיננסי בלתי רגיל ולא פחות חשוב - יש לנו מסורת של ענף משגשג ופורח. אני לא רואה מי יכול לסכן את זה אם אנחנו נעשה את הדברים בצורה נכונה.

 

בראש וראשונה אנחנו חייבים לשמור על גרעין ייצור בארץ בתחומים בהם אנחנו יכולים להביא לידי ביטוי את היתרונות שלנו כלומר בליטוש של יהלומים מחצאי קראט ומעלה במלוטש. סחורות אחרות אנחנו בהחלט יכולים ללטש בעזרת קבלני משנה במדינות אחרות אבל חשוב מאד שלא נהייה רק מרכז מסחרי מכיוון שזה לא בריא. במקביל אנחנו חייבים לשמור ולחזק את התשתית הפיננסיות שלנו במסגרת של שילוב של הכוח שלנו כיהלומנים עם תמיכה של מערכת הבנקאות. אם נעשה את שני הדברים האלה בצורה נכונה אני לא רואה בעיה. היהלומנים בכל העולם אוהבים לעשות עסקים עם ישראל – הם מכירים ומעריכים את האמינות ואת המקצוענות שלנו בישראל. הם מקבלים כאן ערכים מוספים שאין בשום מקום אחר. בקיצור - אנחנו יכולים רק לקלקל במו ידינו אבל אם נעשה את הדברים נכון אני צופה שהעתיד יהיה חיובי מאד.

 

אני דירקטור במכון היהלומים ואני חייב לומר שעד לאחרונה לא היה מצב שיכולנו לעשות הרבה בתחום הזה. אפשר לומר שבתקופה האחרונה היינו כמו מתאגרף שספג חבטה קשה ומנסה לשמור על יציבות, להתאושש ולא לאבד שיווי משקל. עכשיו אחרי שהתאוששנו הגיע הרגע לעשות דברים בתחום הזה ולאו דווקא בצורה המקובלת שעשינו עד היום.

 

יש דברים שצריך לשנות לדוגמא המשרדים שלנו בעולם. אחזקת המשרדים בהיקף הנוכחי עולה כסף רב ואני לא חושב שהיא מביאה תועלת תואמת ליהלומנים. היום לדעתי צריך לשים דגש בעיקר על הבאת קניינים זרים לישראל. דוגמא אופיינית לכך היא יפן. הייצוא שלנו ליפן עמד בעבר על כ - 20% מסך היצוא. היום היצוא ליפן תופס נתח של כחצי אחוז בלבד. השוק ביפן אמנם נחלש אבל יפן עדיין מייבאת כמות של יהלומים בעיקר מהודו. הם פשוט שינו את הרגלי הצריכה שלהם ולא רוכשים מישראל. נדרשת בנושא הקניינים עבודת חריש עמוקה מאד.

 

אנחנו מאד חלשים במדינות אירופה בהשוואה לבלגים ואפילו להודים ואין סיבה שזה יהיה המצב. יש צורך לעשות עבודה גדולה במדינות השוק האירופאי. גרמניה, אנגליה, ספרד וצרפת הם שווקים חזקים וחשובים ואנחנו יכולים לשחק בהם תפקיד הרבה יותר מרכזי.

 

בדיוק. אני חושב שזה טוב שיש משרדי מכירות של ישראלים בחו"ל וטוב שאנשי שיווק ומכירות מסתובבים בעולם אבל אין תחליף לזה שקניינים זרים יגיעו לישראל. אין היום סיבה ביטחונית או פוליטית לכך שהקניינים לא יגיעו. בשלוש השנים הקרובות צריכה להיות תוכנית מושכלת של להביא את הקניינים לכאן. עלינו להקצות לצורך כך כספים רבים - לממן עבורם טיסה ושהות ראשונית ולהראות להם את היתרונות האדירים שגלומים בעשיית עסקים עם המרכז הישראלי. אין לי ספק שרבים מאלה שיבואו לכאן גם ימשיכו לעשות איתנו עסקים.

 

להערכתי תנאי התשלום הם טובים יותר היום. הם עדיין ארוכים מדי אבל אני רואה מגמה של שיפור. הרבה יותר מכירות מתבצעות בתשלום מיידי ולא באשראי. במזרח יש נטייה לבצע מכירות בתשלום מיידי והפעילות שלנו בשוק הזה בהחלט מסייעת מבחינת המבנה התזרימי של הענף. גם בארה"ב המגמה היא של צמצום בתקופת האשראי. בנושא מתן סחורות בקונסיגנציה אני יכול רק לחזור על מה שאמרתי לא פעם – זו שיטה נפסדת ולשמחתי יותר ויותר אנשים הבינו שזו לא דרך השיווק הנכונה. זו טעות שיווקית ועסקית ועלינו להיפרד ממנה.

 

אני מעריך, שבעזרת השם, שנת 2010 תהיה שנה הרבה יותר טובה משנת 2009. אני צופה שוק טוב במזרח – הודו סין והונג קונג. אני מעריך שהשוק באירופה יהיה בהחלט סביר ובמקביל צפויה גם התאוששות בארה"ב. זו תהיה אמנם התאוששות איטית אבל אנחנו מרגישים אותה כבר בשלושת החודשים האחרונים. השילוב של ההתנהגות הצפויה בשלושת השווקים האלה מביאה אותי למסקנה ששנת 2010 תהיה הרבה יותר טובה עבור ענף היהלומים. נקווה רק שמחירי הגלם יאפשרו גם את הרווחיות לעוסקים בענף.