לעקוף את הודו בסיבוב

קובי קורן, מ"מ נשיא בורסת היהלומים הישראלית מישיר מבט נוקב לעבר שנת 2010 ומזהיר "אם החוב של הענף בבנקים לא יעלה לרמות של כ – 2 מיליארד דולר בתקופה הקרובה עלול להיווצר יתרון משמעותי למתחרים שלנו בהודו".

שנת 2009 הייתה לכל הדעות שנה קשה ביותר מבחינת ענף היהלומים שהושפע באופן ניכר מהמשבר הכלכלי העולמי. המשבר פגע בצריכה של מוצרי יוקרה ובאופן טבעי הענף שלנו ספג מכה לא פשוטה. המחצית הראשונה של השנה הייתה בעצם המשך קרב הבלימה שהחל בסוף 2008. אני חושב שצלחנו את קרב הבלימה הזה בהצלחה רבה בהתחשב במציאות איתה היה עלינו להתמודד. הנתונים של סוף השנה הם מעודדים והם מלמדים על יציאה הדרגתית מהמשבר. בחודשים האחרונים אנחנו מתחילים לראות ניצנים של חזרה לעסקים ואני מקווה שהמגמה הזו תימשך גם לתוך 2010.

 

בצדק רב. על החוסן ועל ההתנהלות המאד מאד ראויה של הענף אפשר ללמוד בין השאר ממצב החוב בבנקים. נכנסנו למשבר הכלכלי עם חוב לבנקים של כ – 2.5 מיליארד דולר ובמהלך השנה האחרונה החוב צומצם לכ – 1.4 מיליארד דולר. הנתון הזה מלמד החוסן של התעשייה הישראלית. לצמצם את החוב בבנקים בלמעלה ממיליארד דולר בשנה כ"כ קשה זה לא עניין של מה בכך. בנוסף צריך לזכור גם שבאופן יחסי לא היו הרבה הסתבכויות במהלך השנה הזו. אני לא אומר שלא היו נפילות ושלא היו חברות בקשיים אבל בסך הכל אפשר לומר שההתנהלות היא תקינה. זה מראה על מצב בריא של הענף.

 

 

 

בהחלט. השאלה המרכזית שאנחנו חייבים לשאול את עצמנו היום היא לא "איך התמודדנו עם המשבר" אלא "באיזה נקודת זינוק אנחנו נמצאים היום ואיך אנחנו שומרים על מקומנו ביום שאחרי". לנושא החוב לבנקים יש השלכות מכריעות מבחינת היכולת שלנו לשמור על נתח השוק שלנו ואפילו להגדיל אותו. אם בתחילת המשבר צמצום החוב לבנקים הראה על חוסן ויציבות הרי שבתקופה הזו חשוב מאד שהחוב בבנקים ישוב ויגדל למימדים שיאפשרו פעילות עסקית.

 

כן. אנחנו לא פועלים לבד במרחב העסקי העולמי וצריך לראות מה עושים המתחרים שלנו. שים לב מה קורה בהודו - החוב של ההודים לבנקים רק הולך וגדל כל הזמן והנתונים מראים שהחוב שלהם כבר כמעט השיג את המצב שהיה לפני תחילת המשבר. בתחילת המשבר הם אמנם סגרו את יבוא הגלם להודו וכתוצאה מכך גם צמצמו את החוב לבנקים אבל מייד אחר כך הם קיבלו אשראי חדש כתוצאה מתמריצים של המדינה והתחילו לגדול בחזרה. הנתון הזה מדאיג מאד מכיוון שהוא מלמד על כך שהפעילות הגדולה של הענף עוברת להודו אחרי המשבר. הם הצליחו למנף את המשבר הזה להגדלת הנתח שלהם ובאופן טבעי זה פוגע בנו. יחד עם זאת אפשר לתקן את המצב הזה.

 

 

שם המשחק היום הוא אמצעי תשלום! זה הנושא המרכזי שנמצא היום על סדר היום ולכן אנחנו חייבים לדאוג לכך שרמת האשראי של הענף תגיע שוב לרמות של לפחות 1.8 – 2 מיליארד דולר בתקופה הקרובה. זו רמה שתאפשר לנו להיות שחקן משמעותי בשוק. בשלושת החודשים הקרובים יכנס גלם בכמות של בין 2.5 ל – 3 מיליארד דולר. אם אנחנו נמשיך בצמצום האשראי בבנקים זה יבוא לידי ביטוי בצמצום הפעילות ובצמצום היכולת שלנו להביא נתח משמעותי של גלם לישראל. התקופה הקרובה היא בהחלט ה –MONEY TIMEשל העסק. בהודו לא מחכים. השאלה המרכזית היום היא איך יתחלק הגלם שיגיע לשוק בחודשים הקרובים – אם חלקנו בנתח יהיה קטן מהרגיל אז יהיה קשה מאד אחרי זה להחזיר את העסק לכאן.

 

אנחנו, ראשי הענף, נפגשים עם כל בנק ובנק באופן שוטף ובפגישות האלה אנחנו מבהירים להם בצורה ברורה וחד משמעית את הצורך בהגדלת האשראי וגם שעליהם לשים לב לשינוי המגמה ולעזור לנו להחזיר את הפעילות אלינו. הבנקים בהחלט מעריכים את החוסן שהענף שלנו הפגין במהלך השנה האחרונה ובמקביל הם גם מודעים לשינוי החיובי שמתרחש בכלכלה בכל רחבי העולם. הם יודעים שהמגמה היא של יציאה מהמשבר ושעליהם לסייע לנו להתחיל להתרחב ולהעניק יותר אשראי. היהלומנים עצמם רוצים בהגדלת האשראי ומבינים את החשיבות שלה.

 

הבנקים צריכים לאפשר לעוסקים בענף להגדיל את המסגרת בדיוק באותו אופן בו הם דאגו לצמצם את המסגרת בתחילת המשבר. בסופו של דבר המערכת הבנקאית היא שותפה שלנו ויש לה אינטרס שהענף הישראלי יהיה חזק ויציב. אני מאמין שהבנקים מבינים שהגדלת האשראי משמעותה הגדלת הפעילות והם גם מבינים שהמתחרים שלנו לא ממתינים בחיבוק ידיים. אני כמובן לא בעד השתוללות אבל חייבים להתחיל להתרחב. המסר המרכזי שלי הוא שאם נמשיך להתכווץ, בסוף עלולות להיות לכך השלכות לא פשוטות.

 

הבעיה נעוצה בעיקר בצורת המימון. פעם המימון של הבנק היה מבוסס הרבה על יצוא ועל עסקאות. היום המרכיב המימוני הוא בעיקר כנגד מלאי וסחורות והבנקים פחות אוהבים לעשות את זה מכיוון שאם ערך המלאי יורד אז הם כביכול חשופים יותר. כפי שאמרתי, מאחר והבנקים הם בסופו של דבר שותפים שלנו הם צריכים להבין שגם היום זה לא אסון להגדיל את מרכיב המלאי במימון. אפשר להגיד שבסופו של יום הם ירוויחו מהגדלת האשראי פעמיים – פעם אחת כי הם גובים על זה עמלות וריביות ופעם שנייה כי הם יסייעו בכך לענף להתחזק. ענף יהלומים חזק מממן את הבנקים באופן יפה מאד – ניתן ללמוד על כך מנתונים של עשרות שנים.

אין מצב כזה. היום אנחנו נמצאים בתקופה שהאשראי חייב לגדול. אם הבנקים לא ישתפו פעולה ויקשו עלינו להגדיל את האשראי התוצאה תהיה שאנחנו נשאר עם סחורות ישנות ולא נוכל לרכוש סחורות חדשות. ההודים ימשיכו להשתלט על השוק ומטבע הדברים אנחנו נאבד את השוק. אני לא חושב שיש צורך להמשיך בתיאור התסריט הזה, כולם מבינים לאן זה עלול להגיע... חצי השנה הקרובה היא קריטית מבחינת הענף ואני מקווה ומאמין שבסיומה מצבנו יהיה הרבה יותר טוב.

 

בהחלט. יצרנים קטנים, שאין להם סכומי כסף גדולים לקנות גלם,  מקבלים היום את הגלם מיד שנייה או שלישית. מי שיכול להצליח זה מי שיכול לקנות "בוקסים" במיליוני דולרים. מי שרוצה לקנות גלם במאות אלפי דולרים צריך להתחרות בטנדרים ששם הסיכוי לקבל את הסחורה במחיר הריאלי הוא אפסי או שלחילופין עליו לשלם פרמיה גבוהה על גלם יד שנייה או שלישית. זה לא מצב בריא.

 

הספקולציה במחיר הגלם היא אחת הבעיות הקשות של הענף. צריך להבין שכאשר נרשמת הגדלת ביקוש בעשרה אחוז בלבד אצל הצרכן הסופי זה גורם לאפקט דומינו מיידי בשרשרת האספקה ומביא להגדלה של לפחות 40 אחוז בשרשרת הייצור. אותו דבר קורה כאשר הצרכן נכנס למגננה ומקטין את הביקוש בעשרה אחוז. אפקט הדומינו על שרשרת האספקה הוא בעצימות גבוהה מאד. התנודתיות הזו וחוסר הוודאות היא לא טובה לענף.

 

לפי דעתי המגמה שיש היום בענף פחות אנשי ביניים, שמחזיקים סטוקים במלוטש, גורמת להחמרה בספקולציה על הגלם. כל זעזוע בקצה אחד מורגש מייד בכל השדרה. בעבר אנשי הביניים האלה היו סוג של ווסת שבלם את התנודתיות הקשה בין הצרכן הסופי לשרשרת האספקה.

 

הדבר הראשון נוגע כמובן לביקוש העולמי ליהלומים - אם הביקוש ימשיך לעלות כפי שקרה בחודשים האחרונים של שנת 2009 אז המגמה היא כמובן חיובית. הדבר שני נוגע, כפי שאמרתי לנושא האשראי של הענף בבנקים – הגדלת האשראי תגדיל את הפעילות. בנוסף אני מקווה גם שהספקולציה בגלם תיפסק. אם שלושת הפרמטרים האלה יתקיימו אז אני מעריך שצפויה שנה לא רעה בכלל. הכל כמובן מותנה בכך שלא יהיו משברים כלכליים חיצוניים נוספים שישפיעו על הענף שלנו.

 

אנחנו יכולים וגם צריכים לייצר בישראל רק סחורות שבהן יש לנו יתרון יחסי על פני מרכזי ייצור אחרים. אני מדבר כמובן על אבנים גדולות ויקרות יותר. אבל בנושא הייצור צריך לשים לב ל"מלחמה" שהולכת ומתפתחת היום בין הודו לסין כמרכזי ייצור עולמיים. המלחמה הזו יכולה בהחלט לשחק לטובתנו. בהקשר הזה צריך לזכור שסין נוחה יותר לישראלי לייצר בה בין השאר כשזוכרים את העובדה שהודו היא מתחרה ישירה שלנו וסין לא. לנו הישראלים עדיף לטעמי לייצר בסין ולא לחזק את המרכז ההודי עוד יותר. שיתוף הפעולה עם סין יכול להביא לנו יתרון.

בהחלט. אני בעד כל יוזמה שתעודד הגעה של קניינים לארץ ואני בהחלט בעד הקצאת משאבים לנושא זה אבל בסופו של דבר צריך לזכור שהקניינים מגיעים למקום בו נמצאות הסחורות והם לא רוצים להיות תלויים בספק אחד או בשניים. לכן אני חוזר שוב לנושא הגדלת המימון והגדלת הפעילות. אם לקניינים תהיה תחושה שהעסק נמצא בהודו הם ייסעו להודו. היום העולם קטן ויחסית לעבר הנאמנות של הקניינים קטנה יותר. אנחנו חייבים להגדיל את המבחר ולדאוג לכך שיגיעו לכאן יותר סחורות.

 

אני מאחל לכולנו שנדע להביט קדימה, להפיק את הלקחים הנדרשים ולהפוך את השנה הקרובה לקרש זינוק שייקח אותנו קדימה. ענף היהלומים הישראלי הוא ענף בריא שהוכיח חוסן ויציבות גם בתקופות הקשות ביותר. אני מאמין שהשנה האחרונה חישלה וחיזקה אותנו בראייה לטווח ארוך. צריך לזכור שהיתרון המרכזי שיש לנו על פני המתחרים שלנו הוא המשאב האנושי ואותו אנחנו חייבים למקסם. ליהלומן הישראלי יש תכונות בסיסיות שדוחפות אותו קדימה ואני מאמין גדול ביוזמה וביצירתיות שלנו.