בכתבה זו אנסה לבחון את העליות והמורדות בהקצאת האשראי לענף היהלומים הישראלי קודם לתקופת המשבר, בעיצומה, בתקופת היציאה ממנה ובתקופה הנוכחית. אשאל – האם תגובת הבנקים תאמה את חוסנו הפיננסי של הענף בכל אחת מהתקופות הנתונות, והאם הייתה קורלציה בינה לבין החששות או התקוות בכל אחת מהן, או שמא הייתה זו תגובת יתר או חסר.
תחילה נתבונן בנתוני הפעילות הענפית, מהם אמורה להיגזר התנהגות האשראי:
בעקבות המשבר הכלכלי העולמי, שהשפעתו על ענף היהלומים ניכרה כבר ברבעון האחרון של 2008, חלה בשנת 2009 נפילה דרמטית, בשיעור של כ-40%, בפעילות הענפית (בסך פעילויות הסחר של היצוא והיבוא של גלם ומלוטש). מגמת הירידה נמשכה ברציפות עד מחצית 2009.
הנתונים מצביעים על כך, שהחל ברבעון השלישי של 2009 חלה התאוששות הדרגתית מהמשבר. גם הנתונים במחצית הראשונה של 2010 תומכים ומחזקים את המשכה הרצוף של מגמת ההתאוששות.
על אף שהענף לא חזר עדיין לנתוני השיא שנרשמו במחצית הראשונה של 2008, מלמדים הנתונים על התאוששות יפה.
חשוב לציין, כי מבחינה ארוכת טווח ובראייה אסטרטגית יש לצפות, ואף עדיף שתתקיים, התאוששות הדרגתית של ענף כלכלי, ולא שייראו תנודות תזזיתיות של הפעילות לכאן ולכאן, כך שיש להעדיף מגמת התאוששות עקבית, הנמשכת על פני מספר רבעונים.
צניחה חופשית
בשעה שמזה שנה מלמדים נתוני הסחר בענף על מגמת צמיחה, לא חלה במקביל עלייה בהיקף האשראי הענפי, זאת על אף שניתן היה לצפות לכך, גם אם מביאים בחשבון עיכוב מסוים הנובע מהתנהגות שמרנית מקובלת. חשיבות העלייה בהיקפי האשראי נובעת מהיותו גורם חשוב ביותר להתפתחות הענף.
בספטמבר 2008 עמד האשראי הבנקאי לענף היהלומים הישראלי על כ-2.45 מיליארד דולר, במחצית 2009 עמד החוב על 1.6 מיליארד דולר – ירידה של 35% תוך שלושה רבעונים!!! בסוף 2009 כבר הגיעה הירידה לכ-1.5 מיליארד דולר - ירידה כוללת בשיעור של 38% מתחילת המשבר.
בתקופה זו של ירידה בהקצאת האשראי יש להבחין בשתי תקופות משנה נפרדות – האחת, שבה ניתן היה לראות בירידה צעד חיובי מבורך, והשנייה, שבה הפכה הירידה לצעד בולם ומעכב התפתחות והתאוששות:
- עד מחצית 2009 ניתן היה לראות בירידת האשראי מהלך חיובי, שמנע מהיהלומנים לשאת על גבם עלויות מיותרות של אשראי גדול בתקופה של ירידה בפעילות. בתקופה זו צומצם האשראי הן כיזמה של הבנקים והן כיזמה של היהלומנים עצמם. האשראי ירד מכ-2.45 מיליארד דולר ל-1.6 מיליארד דולר;
חשוב לזכור, כי ההשפעה של פעולות צמצום עלויות האשראי נרחבות הרבה יותר מאשר ירידה באשראי הבנקאי, שכן היהלומנים נושאים על גבם את האשראי שהם מעניקים ללקוחותיהם. אשראי זה נאמד במיליארד דולר נוספים. לפיכך היה היקף הצמצום משמעותי עוד יותר, ובהקשר זה ובתקופה זו - חיובי.
- החל במחצית 2009 החלה ההתאוששות מהמשבר, ובמקביל - עלייה בנתוני הסחר. למעשה, פעילות הסחר במחצית הראשונה של 2010 הוכפלה (!!!) בהשוואה למחצית הראשונה של 2009. בתקופה זו ניתן היה לצפות לעלייה ברמת האשראי הבנקאי, אולם, היקף האשראי נותר מזה שנה שלמה בהיקף של: 1.5 – 1.6 מיליארד דולר. מעובדה זו ניתן ללמוד, כי בתקופה זו ננקטה שמרנות יתר על ידי הבנקים, שלא העלו את רמת האשראי בהתאמה לעלייה ברמת הפעילות המסחרית. ייתכן שבהקשר זה ראוי לציין גם מידה מסוימת של זהירות, ו/או אחריות עסקית, שנקטו היהלומנים עצמם, שלא מיהרו לממש את מסגרות האשראי שכבר אושרו לחלקם, כל זאת כתוצאה מדרישות שבפועל אינן מאפשרות ליהלומנים לממש את מלוא מסגרות האשראי הללו.
מכל מקום, הירידה בהיקפי האשראי לאורכה של שנת 2009 אפיינה את כל הבנקים העוסקים במימון ענף היהלומים בישראל, למעט הבנק ההודי –SBI- ששמר על היקפי האשראי שאפיינו את פעילותו גם קודם למשבר.
השוואת נתונים
(שקף חובות לבנקים בתעשייה העולמית)
בשנת 2008 נאמדו חובות הענף בעולם לבנקים במרכזי היהלומים הגדולים בכ-13 מיליארד דולר (אומדן אחר, בסך של כ-16 מיליארד דולר, מביא בחשבון חובות שאינם קשורים לענף היהלומים של יהלומנים בעולם). בשנת 2009, עקב המשבר הכלכלי הגלובלי, ירד היקף האשראי בשיעור דרמטי ולא מפתיע לכ-8.5 מיליארד דולר (ירידה בשיעור של כ-35% בהשוואה ל-2008). מעריכים, שבמחצית 2010 חזר האשראי לרמה של כ-11 מיליארד דולר (עלייה של כ-30%). מוערך כי מרבית העלייה נובעת מהגידול באשראי שמעניקים הבנקים בהודו.
בישראל לעומת זאת נשמרה רמת אשראי נמוכה של כ- 1.6 מיליארד דולר. מנתון זה ומנתוני המסחר עולה, כי בישראל אנו שומרים על רמת המדדים המבטאים את חוזקה של האיתנות הפיננסית שלנו, שכן חזרנו לרמה של טרום שנת 2009. אולי אף ניתן לומר על בסיס הנתונים החצי שנתיים של 2010, כי לפחות עד כה שיפרנו את רמת האיתנות הפיננסית לא רק ביחס ל-2009, אלא גם ביחס לנתונים המקבילים של 2008 (עם זאת חשוב להמתין לסיומה של השנה, כדי לראות בוודאות שהמגמה אכן נשמרת).
לעומת זאת, במרכזי היהלומים הגדולים האחרים, מדד זה היה גבוה יותר עוד טרם תקופת המשבר בהשוואה ליחס זה בישראל (כלומר, על פי נתוני המדד - האיתנות הפיננסית של ישראל טובה יותר), ועל בסיס ההנחה כי האשראי בהודו, למשל, המשיך לגדול בשנת 2010 למרות ירידה בהיקף היצוא, הרי שיחס זה אף הוחמר עוד יותר.
על כך ניתן לומר, כי בישראל אנו מצטיינים במדדי האיתנות הפיננסית אך חסרים במקורות האשראי. ברור וניכר מהאמור לעיל, כי על האשראי בישראל לגדול לרמה גבוהה יותר באופן משמעותי, וכי ניתן היה לצפות להגדלתו בתנאים הקיימים ליותר משני מיליארד דולר.
במאמרי המשותף עם מנכ"ל ההתאחדות, שהתפרסם בתחילת 2010 ב'היהלום' 198 (עמ' 104), בעיצומו של סבב שיחות שקיימו ראשי הענף עם הנהלות הבנקים, ציינו כי התרשמנו, שבכוונת הבנקאים לשנות את מדיניות הקצאת האשראי ולהתאימה להיקף הפעילות. נכונות זו של הבנקאים, לדבריהם, לא השתנתה והבנקים מצידם טוענים, שהיהלומנים אינם מממשים את מלוא מסגרות האשראי המוקצות להם. במקביל טוענים היהלומנים טוענים, שלא הכל נמדד בהקצאת האשראי אלא גם באופן ההקצאה ובתנאיה. הדרישות המוערמות על היהלומנים, הנהלים והתהליכים, הופכים ליותר ויותר מסובכים ומורכבים, עד כדי כך שבפועל הם אינם מאפשרים ליהלומנים לקחת אשראי בהיקף המתאים לרמת הפעילות שלהם.
כך או כך נראה שהנתונים הנ"ל מדברים בעד עצמם ועל הבנקים להגדיל את האשראי תוך ביצוע ההתאמות הנדרשות, על מנת שהיקף האשראי יחזור לרמתו הראויה כבר כעת, זאת כפי שצויין לעיל. הרי בסופו של יום הגדלת האשראי של העוסקים בענף הינה אינטרס של הבנקים לא פחות מאשר של היהלומנים.
על פי נתוני יוני 2010 נראה, שמרבית הבנקים העוסקים במימון ענף היהלומים בישראל אכן העלו את היקף האשראי שלהם, גם אם בהיקפים שאינם מספקים, למעט בנק אחד שהוריד את רמת האשראי ובנק אחד ששמר עליה ללא שינוי. אנו מציינים זאת בהסתייגות, כמובן, שכן אנו מתייחסים לנקודת הזמן של מחצית השנה בלבד.
כעת נותר לקוות כי במחצית השניה של 2010 יהיו נתוני המסחר חיוביים ויציינו את המשך ההתאוששות ההדרגתית ביצוא ובפעילות הענף בארץ תוך עליה ראויה גם בהיקף האשראי של הענף.
ומעל לכל עלינו לקוות, כי לנוכח הנתונים המאקרו כלכליים הלא מעודדים של כלכלת ארה"ב – המהווים אינדיקציה לצריכה בארה"ב ולה השפעה רוחבית על כלכלת העולם – יתממש תסריט שלא יפחת מהתסריט הכלכלי המכונה "השורש ()" או אף "ה-V" (ממנו נראה שאנו מתרחקים). בכל מקרה נקווה שלא יתממש תסריט ה-Wממנו אנו כה חוששים.
אך לכך יש להקדיש כתבה נפרדת בהזדמנות אחרת.
