17 אליפויות רצופות ב – 16 שנים וגם זכיה אחת היסטורית באליפות אירופה זהו המאזן חסר התקדים של קבוצת הכדורגל הייצוגית של בורסת היהלומים אותה מוביל ביד רמה, מאז הקמתה, המאמן מנשה כהן, המכונה בפי שחקניו קאפלו הישראלי אבל אם להיות מעט עדכני יותר, כדאי כבר לשנות את כינויו לפפ גווארדיולה של ענף היהלומים.
המובן מאליו ואוהד הכורסה...
מאז שהצטרפתי למשפחת בורסת היהלומים (וזה כבר היה די מזמן) למדתי שאצלנו יש דבר אחד בטוח שעליו אפשר להמר ולחתום כבר בתחילת השנה – מנשה כהן וקבוצת השחקנים שלו יביאו גם השנה את הגביע לארון המתפקע של גביעי הבורסה. גם השנה, בסביבות חודש מאי, הם יעלו לנשיא ויבשרו לו בגאווה – "כבוד הנשיא, הבאנו את התואר הנכסף". העניין הפך להיות כל כך צפוי וידוע מראש עד כדי כך שמסורת ההישגים והגביעים של הנבחרת עלולה להטעות את המתבונן מבחוץ והוא עלול לחשוב שמדובר במשימה פשוטה שאין כלל עוררין על עצם ביצועה.
זה די דומה לאוהד הכדורגל הכורסתי והטיפוסי, שכף רגלו לא דרכה על המגרש מאז שהיה בן 18 אבל כאשר הוא רואה את מסי אינייסטה ושאר השחקנים המופלאים של ברצלונה מחליפים ביניהם מסירות, פורצים לרחבה ועושים במגרש דריבלים ומשולשים הוא אומר לעצמו – "טוב זה די פשוט, גם אני יכול לעשות את זה...".
אז זהו שממש ממש לא (אולי בפלייסטשיין וגם זה לא ממש בטוח...). כל מי שעסק פעם בספורט יודע היטב ששום דבר על המגרש אינו מובן מאליו – כל תנועה, כדרור, הרמה ובעיטה הם תוצאה של השקעה אינסופית של זמן, זיעה ואימונים. "קשה באימונים קל בקרב" זו לא רק סיסמה מוכרת אצל הצנחנים ולוחמי סיירת מטכ"ל אלא גם אצל ספורטאים. הכדורגלנים שלנו אינם נבדלים מהבחינה הזו מכל ספורטאי אחר - ההישגים שלהם הם תוצאה של הרבה אימונים מפרכים, השקעה, מקצוענות וזיעה (אבל לזה נגיע עוד מעט).
אם אותו אוהד כורסה (בין אם כבר צימח כרס קטנה ובין אם לא) רק יניח את כף רגלו שוב על המגרש האמתי הוא יגלה מיד שאפילו לרוץ ספרינט קצר של עשרים מטר ובסופו לבעוט בעיטה מדויקת לשער זה לא עניין פשוט כלל. תאמינו לי – לצורך כתיבת שורות אלה הרמתי את הכפפה וניסיתי את העניין במו רגלי. אתם לא רוצים לדעת באיזה מצוקה נשימתית זה הסתיים. עם יד על הלב, בחכמה שלאחר מעשה, אני ממליץ לכם להיות נבונים ממני ולהישאר באשליה המתוקה שזה פשוט קלי קלות.
בכל מקרה, אני רוצה לחזור לעוד פסקה קטנה לנושא ה"מובן מאליו" על מנת להכות אותו מכה ניצחת - כל אחד מאתנו יודע שלעתים ההתפככות מהמצב של המובן מאליו דורשת דווקא את אובדנו. חשבו לרגע על ההגמוניה הבלתי מעורערת של מכבי תל אביב בכדורסל הישראלי. דווקא העובדה שהקבוצה איבדה לרגע קט את תואר האליפות גרמה לה להתעשת, המריצה דם חדש בהנהלה, בשחקנים ולא פחות מזה באוהדים שחזרו להיות רעבים לתארים. רגע אחד של אובדן אליפות גרם לכולם להדליק את להבת הווינריות ו"לשרוף" את המגרש. לפתע הזכייה באליפות לא הייתה מובנה מאליה ואם תשאלו את שמעון מזרחי וחבר מרעיו הם וודאי יאמרו לכם שהאליפות האחרונה (זו שבמסגרתה הוחזרה הצלחת האבודה לארון הצהוב) הייתה אולי המתוקה מכולן.
גיל, כושר גופני ומה שביניהם...
אחרי שסגרנו את הנושא הזה בואו נחזור לנושא שבעטיו התכנסנו– קבוצת הכדורגל של בורסת היהלומים וארון האליפויות המלא שלה - שלא תהיה כאן אי הבנה, אפילו לא הקטנה והקלה שבהן, אין לנו או לקבוצת הכדורגל של בורסת היהלומים כל כוונה לאבד תואר או אפילו להפסיד משחק כדי שמישהו מחברי הבורסה והאוהדים ייזכר שהאליפויות והתארים הם לא עניין של מה בכך.
כל ההקדמה הציונית והציורית הזו נועדה בעיקר על מנת להזכיר, שבספורט כמו בעסקים , כמו בחיים צריך להתבונן מעט מעבר לפני השטח. עם המחשבות האלה, עם הרבה סקרנות ואם לומר את האמת - גם עם לא מעט חשדנות, יצאתי לבחון מקרוב את הקבוצה המעוטרת – את קבלני התארים של הבורסה. המטרה המוצהרת (וגם הבלתי מוצהרת) הייתה להבין ולפצח את הגנום של הקבוצה. להבין את ה – DNA של המאמן והשחקנים שמדי שנה יוצאים לדרך כאלופים ושבים ממנה גם כן כאלופים והרי אמרו כבר לפני שלזכות באליפות קל יותר מאשר לשמור עליה...
ובכן, האמת היא, שחמש דקות אחרי שהחלה הפגישה שלי עם המאמן וצוות השחקנים המוביל שלו, כל החשדנות התמוססה. מיד הרגשתי באוויר את הקסם המיוחד שיש לחבורה המגובשת, המפרגנת והמקצוענית שפגשתי. באמת לא בכל יום פוגשים קבוצה של אנשים להם יש מטרה משותפת ואחוות יצירה כל כך גדולה. בסוף הפגישה, אם להקדים את המאוחר, כבר הייתי ממש מוקסם.
אבל בואו נחזור אחורה. להתחלה. המאמן מנשה כהן זימן במיוחד עבורי "אסיפת קבוצה" ומולי ישבו הקפטן והשוער קובי מוסיוף, המגן התוקף שי פאפו, הקשר ניר סיטון, הבלם הצעיר יוסי גורנשטיין ותומר סופר.
הדבר הראשון שעולה במוחי כשאני מתבונן בהם זה – "רגע רגע, רוב רובם של השחקנים כאן הם מה שנהוג לכנות בעגת הפוליטקלי קורקט של היום – "שחקנים וותיקים" (הם פלוס מינוס בני גילי, משהו סביב ה – 40.... ובשכונה היינו קוראים להם בחיבה – "אלטע קקרס"...). הרי גם אני וגם אתם יודעים שבגיל שלנו הגוף לא ממש מציית למה שהדמיון רוצה...
אני מישיר מבט נוקב לעבר מנשה כהן ושואל אותו באומץ – "אלה השחקנים המובילים של הקבוצה? אתם אתה זוכה כל שנה באליפות?! איך יש להם כוח וכושר לגמור משחק?!
מהמבט של המאמן ומהתגובה של השחקנים שלו אני מבין מיד שעליתי על נושא חשוב ומרכזי – "לא רק שאנחנו וותיקים, אלא שמולנו מתמודדות בעיקר קבוצות המורכבות מצעירים - כדורגלנים מסוקסים, שריריים וטריים – בוגרי יחידות קרביות וקבוצות גדנ"ע למיניהן שרק הצטרפו למקומות העבודה שלהם ויש להם מטרה אחת בראש - לגזול את הגביע מהאלופה הנצחית – בורסת היהלומים".
או קיי אני חושב לעצמי, אז הבעיה היא עוד יותר גדולה משחשבתי. " איך בכל זאת מתגברים על הפער הזה בגיל וביכולת הגופנית?!" אני שואל בתמיהה. "מה אתם רצים על המגרש בפריילוף כמו שאבי נימני היה רץ כל הקריירה שלו?!". עוד לפני שאני מספיק לסיים את המשפט ולשים את סימן השאלה בסוף המשפט המתחכם שלי אני מיד מקבל שטף של תשובות מכל השחקנים שמסביבי. עצם המחשבה שאני מעלה בדעתי שהם "רצים בפריילוף", קצת מביאה להם את הסעיף. הם מסבירים לי בעדינות שהם "אמנם משחקים מול צעירים אבל אין שום פער ביכולת הגופנית. ההבדל היחיד הוא שאצל הצעירים זה טבעי ואילו אנחנו צריכים לקרוע את עצמנו כל השבוע כדי לשמור על כושר גופני מעולה. מי שרואה את המשחקים שלנו רואה שאין שום פער ביכולת הגופנית ובכושר שלנו לעומת הקבוצות שמתמודדות מולנו. אם בכלל אז יש פער לטובתנו" הם פוסקים באופן שמבהיר שמבחינתם מיצינו את הנושא ומעבר לכך אין כלל טעם להמשיך ולדוש בו.
האמת שהשתכנעתי אבל כדי לא להשאיר מקום לטעויות לספקנים ממני אני "חופר" עוד קצת בנושא ואומר - "חבר'ה, אל תספרו לי סיפורים... גלו לי את הסוד איך עושים את זה?". והם עונים בביטחון - "בעבודה קשה. התמדה ומקצוענות. אין כאן קסמים. אנחנו מקפידים על אורח חיים ספורטיבי ובריא כל יום כל השנה - מכון כושר, ריצות, תזונה נכונה והקפדה לא לפספס אימונים. הסוד של שמירה על כושר גופני נעוץ בראש וראשונה בהתמדה ובהתנהלות ספורטיבית ארוכת טווח" הם מסבירים את מה שכל אחד מאתנו יודע על בשרו – אותה אמת נצחית הרי תקפה גם בעולם הדיאטות שכולנו מכירים מקרוב – כל מי שניסה פעם "לעשות מכה" זריזה ולהוריד 20 קילו בחודשיים הבין מהר מאד שכמו שהירידה הייתה במכה אחרי זה גם העלייה הייתה בבחינת מכה כפולה ומכופלת. בקיצור – הכל מתחיל ונגמר בדפוסי חיים ולא ב"לעשות מכה"...
טוב בסדר, אז אתם עומדים על המגרש ולא נופלים מהרגליים במהלך המשחק וגם לא אחריו. הבנתי את הסוגיה הזו. זה אמנם בסיס חשוב והכרחי להצלחה אבל זה עדיין לא עושה אלופה נצחית... אני כאוהד מתוסכל של מכבי תל אביב בכדורגל יודע שגם השחקנים של הקבוצה הצהובה של מיץ' גולדהאר עושים קולות של ריצה ומאמץ, אבל תראו לאן זה הביא אותם בעשור האחרון. נכון מאד – לשום מקום...
נשמה... נשמה... ועוד קצת נשמה...
קול פנימי לוחש לי לשנות כיוון - "אם אתה רוצה להבין את תמצית ה – DNA של קבוצת הכדורגל של הבורסה ואת הפנומן הזה של אליפות אחרי אליפות אתה צריך כנראה לחפש במקום אחר – אולי דווקא בצד המנטלי".
אני עושה שינוי כיוון זריז, מישיר מבט לעבר השחקנים והמאמן המעוטר ביותר בתולדות הליגות למקומות עבודה ומבחין מיד בניצוץ שבוהק בעיניים של כל אחד מהם. משהו במבט שלהם מסגיר את היותם ווינרים בנשמה. בינגו - חמש דקות של שיחה בכיוון הזה עם ואתה מגלה מיד את הסוד שמאחורי ההצלחה – במילה אחת אפשר לסכם ולומר שמה שמאפיין את הקבוצה זה העובדה שהיא קבוצה של "נשמה". רוצים תיאור נוסף שיספר את הסיפור – "חברות" – השחקנים האלה באמת אוהבים אחד את השני ובאמת אכפת להם מה קורה לכל אחד ואחד מהם. הם חברים על המגרש וגם מחוצה לו, בחיים העסקיים ובחיים הפרטיים. רוצים תיאור מפורט יותר של העניין – "החברה האלה פשוט שרופים על המשחק. אוהבים אחד את השני כמו אחים ומעל הכל בולטת העובדה שהם מתייחסים למשחק ולעצמם כמקצוענים".
"חסר למישהו מהשחקנים אם הוא מאחר לאימון או מתייחס בצורה לא מקצוענית" הם מגלים לי כממתיקים סוד. "הקבוצה שלנו מתנהלת כמו קבוצה מקצוענית לכל דבר ועניין. יש לנו מאמן והוא קובע את הכללים, את האימונים ואת ההרכבים. אנחנו, השחקנים נמצאים כאן לרשותו, כאשר המוטו המרכזי שלנו הוא שהקבוצה נמצאת תמיד מעל הכל. מי שטוב משחק ומי שטוב פחות מתאמץ כדי להוכיח את עצמו". הם אומרים ומיד מדגישים נקודה נוספת וחשובה לא פחות – "בקבוצה שלנו לא תמיד מי שטוב גם מתאים לרוח הקבוצה כי אצלנו באמת, כמו אצל המוסקטרים – "אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד". אם יש שחקן בעל יכולות טכניות מדהימות שישחק לבד עם הראש בקיר ולא ימסור, גם אם הוא יבקיע עשרה שערים במשחק הוא לא יוכל להשתלב בקבוצה. רק מי שמבין את רוח החברות וה"ביחד" שלנו ורוצה לתרום לסך הכל יכול להשתלב. אצלנו הקבוצה היא באמת גדולה וחזקה יותר מסך כל החלקים שמרכיבים אותה".
טוב, אני חושב לעצמי, זה באמת נשמע כמו משהו שאני יכול להתחבר אליו. יש כאן באמת חבורה מיוחדת במינה, אבל אני עדיין רוצה להבין עוד נקודה אחת. אני מפנה את המבט לעבר מנשה כהן ושואל – "איך אתה מצליח כמאמן לשמור על מסגרת כל כך מקצוענית?! הרי אין לך כלי ענישה, קנסות וכו'. הלו, גם אני חי כאן בישראל כבר איזה 40 שנה ולא הגעתי מהקיבוץ. אני מכיר היטב את המנטליות הישראלית. איך אתה מצליח לשמור על רמת מחויבות כל כך גבוהה של השחקנים כלפי הקבוצה?! אני שואל...
את התשובה אני מקבל דווקא מהשחקנים - "אנחנו פשוט אוהבים את המשחק" הם אומרים בפשטות. אם הקבוצה הזו לא הייתה מתנהלת כפי שהיא מתנהלת - על ערכים של כבוד ושל אמון הדדי במסגרת של סמכות של מאמן - לא היינו באים לכאן. הכיף שלנו הוא שיש מסגרת מחייבת שאתה יודע שצריך לציית לכללים שלה. כשאנחנו לובשים את מדי המשחק של הבורסה, אם זה לאימונים ואם זה למשחקים, אנחנו נותנים את עצמנו במלוא מובן המילה. שורפים את המגרש ורצים על כל כדור. מה שגורם לנו לעשות את זה, זה בראש וראשונה המחויבות אחד כלפי השני ולא פחות מזה המחויבות כלפי המאמן שנותן את הנשמה למען הקבוצה".
מנשה כהן מביט בחבורה שלו בגאווה כמו אבא ששמח לראות שילדיו הולכים בדרך הנכונה. בקול סמכותי, אבל עם חצי חיוך על השפתיים הוא אומר (ועל מנת להמחיש את הכבוד והאהבה שהם רוחשים לו השחקנים מיד משתתקים) – "שחקן שמאחר לאימון אפילו בדקה לא מתאמן. השחקנים יודעים שכשאני מעניש אחד מהם זה כואב לי לא פחות מאשר לו, אבל אין ברירה. אני מאמין שהקפדה על משמעת זה לב לבה של ההצלחה ואם אני רואה שהיא קצת מתרופפת אני מיד עושה מה שצריך לעשות כדי ליישר את החבר'ה. יחד עם זה חשוב לי גם שאחרי האימון השחקנים לא יתפזרו מיד הביתה – בירה ביחד וקצת צחוקים אחרי האימון תמיד עושים העבודה..."
אני מתבונן בחבורת השחקנים / יהלומנים / חברים שהתאספה סביבי וחושב לעצמי – "אין ספק. ככה באמת בונים קבוצה – על המגרש הספורטיבי כמו גם על המגרש העסקי והאישי".
אני חייב להתוודות - כשהחלטתי לבדוק מה קורה מאחורי הקלעים של קבוצת הכדורגל או כמו שאומרים בעגת מדורי הספורט – לגלות סודות מחדר ההלבשה – לא דמיינתי לעצמי כלל את גודל החוויה שצפויה לי מהמפגש האנושי המקסים עם החבורה הזו. למען הגילוי הנאות אני חייב לציין שהחוויה הייתה כל כך טובה ונעימה עד שאני שוקל בחיוב את ההצעה המפתה והמפתיעה שהופנתה אלי להתמנות לסגל המורחב של הקבוצה בתפקיד הרב של הנבחרת. זה נראה לי כמו מינוי שאי אפשר לסרב לו...
לסיום אני חושב שמן הראוי שגם אתם תכירו, קצת יותר מקרוב, כמה מהדמויות המובילות במועדון הפאר שלנו:
הנפשות הפועלות...
ראשון במעלה המאמן – מנשה כהן:
גיל – 58
כינוי בקבוצה – קאפלו
תפקיד כיהלומן – יצרן
מצב משפחתי – נשוי + 3 וסבא לשתי נכדות.
כמה שנים בקבוצה – מיום שהיא נוסדה לפני כ – 16 שנה.
קריירה בעולם הכדורגל – כילד ונער שיחקתי בגדנ"ע ת"א ומשם עברתי לבית"ר ירושלים ושיחקתי תחת הדרכתו של המאמן נחום סטלמך ז"ל.
כמה שעות משקיע בקבוצה של הבורסה – כל יום כמה שעות לצורך ארגונים, סידורים ותיאומים. 3 ערבים בשבוע למשחקים ואימונים קבועים.
מה בעיניך סוד ההצלחה של הקבוצה – חבורה של שחקנים מעולים עם אופי, פרגון, משמעת וסדר בינם לבין עצמם. הם מכבדים את בורסת היהלומים ומודעים לאחריות שיש ברגליים שלהם כשהם מייצגים מוסד עם מסורת מפוארת שכזו.
הרגע המתוק בהיסטוריה של הקבוצה – היו הרבה רגעים מתוקים ומאושרים במהלך 16 השנים בהן זכינו באליפויות ובגביעים בארץ ובעולם. הרגע המרגש ביותר היה הזכייה באליפות אירופה באיטליה. לראות את השחקנים מתרגשים כמו ילדים ומזילים דמעה היה חוויה בלתי נשכחת.
המוטו שלך כמאמן – לנצח בכל משחק ואימון ולדרוש מהשחקנים בקבוצה את המקסימום. בנוסף לא משנה מי היריב צריך לכבד אותו ולתת מולו הכל.
הקפטן קובי מוסיוף:
גיל – 44.
כינוי בקבוצה – החתול
תפקיד במגרש – שוער
תפקיד כיהלומן – סוחר.
מצב משפחתי – נשוי + 4.
כמה שנים בקבוצה – כ -15 שנה.
קריירה בעולם הכדורגל – שיחקתי בקבוצת צפרירים חולון.
כמה שעות משקיע בקבוצה של הבורסה – כמה שצריך...
מה סוד ההצלחה של הקבוצה – אחווה ופרגון אמיתי!!!
עוד כמה שנים אתה מתכוון לשחק בקבוצה – כמה שיותר...
הרגע המתוק בהיסטוריה של הקבוצה – הזכייה בגביע אירופה באיטליה.
מוטו בחיים – חייה ותן לחיות.
מה אתה חושב על המאמן– מנש הוא בן אדם משכמו ומעלה. צדיק ובן אדם אמיתי...
ניר סיטון:
גיל – 37.
כינוי בקבוצה – אין לי כינוי. (אולי הגיע הזמן שידביקו לך אחד...)
תפקיד במגרש – קשר
תפקיד כיהלומן – יצרן, קניין, יצואן.
מצב משפחתי – נשוי + 3.
כמה שנים בקבוצה – מיום הקמתה.
קריירה בעולם הכדורגל – מכבי ת"א, צפרירים חולון, לזרוס, בית"ר חולון.
כמה שעות משקיע בקבוצה של הבורסה – אימון או שניים בשבוע + משחק. בנוסף 2-3 ריצות באמצע שבוע על מנת לשמור על כושר.
מה סוד ההצלחה של הקבוצה – עבודה קשה ומשמעת
עוד כמה שנים אתה מתכוון לשחק בקבוצה – כל עוד אני יכול לעמוד על הרגליים ולהוביל את הקבוצה להישגים.
הרגע המתוק בהיסטוריה של הקבוצה – הזכייה באליפות אירופה..
מוטו בחיים – קשה באימונים – קל במשחקים.
מה אתה חושב על המאמן– מנש נותן את הנשמה בשביל הקבוצה והשחקנים ועושה את המרב בשביל כולם. הדבר הכי חשוב מבחינתו זו המשמעת וזה באמת אחד הדברים שמחזיקים את הקבוצה ברמתה הגבוהה.
שי פאפו:
גיל – 40.
כינוי בקבוצה – אין לי. (הלו, תהיו יצירתיים...)
תפקיד במגרש – קשר / מגן
תפקיד כיהלומן –קניין מלוטש / יצרן.
מצב משפחתי – נשוי + 2.
כמה שנים בקבוצה – מיום הקמתה.
קריירה בעולם הכדורגל – מכבי יפו (ברור...).
כמה שעות משקיע בקבוצה של הבורסה – משחק ואימון + ריצות פעמיים בשבוע על מנת לשמור על כושר.
מה סוד ההצלחה של הקבוצה – החומר האנושי הנמצא בקבוצה הוא סוד ההצלחה. המאמן בוחר שחקנים שהם קודם כל בני אדם ומתאימים למסגרת הקבוצתית שלנו.
עוד כמה שנים אתה מתכוון לשחק בקבוצה – עד כמה שאוכל ולא ארגיש שאני מהווה נטל על החברים והקבוצה.
הרגע המתוק בהיסטוריה של הקבוצה – הזכייה בגביע אירופה באיטליה בשער ניצחון שלי לחיבורי הקורות...
מוטו בחיים – להיות בן אדם.
מה אתה חושב על המאמן– הוא הבורג שמחבר את כל הברגים במכונה המשומנת שלנו!
יוסי גורנשטיין:
גיל – 25 (הינוקא של החבורה...).
תפקיד במגרש – בלם / מגן / קשר.
תפקיד כיהלומן – איש מכירות.
מצב משפחתי – רווק (מנש לטיפולך...).
כמה שנים בקבוצה – 3 שנים.
קריירה בעולם הכדורגל – התחלתי בגיל 8 במכבי ת"א ובגיל 13 עברתי לעירוני ראשון לציון בה שיחקתי עד גיל 17, אז פרשתי בעקבות פציעה בקרסול.
כמה שעות משקיע בקבוצה של הבורסה – בנוסף לשני האימונים בשבוע ולמשחק של הקבוצה אני משחק גם עם חברים ומשקיע שעות רבות בצפייה במשחקים שמשודרים בטלוויזיה מהארץ ומחו"ל.
סוד ההצלחה של הקבוצה – הסוד שצל הקבוצה הוא המשמעת של השחקנים והאהבה שלהם אחד לשני ולקבוצה.
עוד כמה שנים אתה מתכוון לשחק בקבוצה – כמה שאוכל. המטרה המוצהרת היא לפחות עוד 10 שנים.
הרגע המתוק בהיסטוריה של הקבוצה – יש המון רגעים כאלה. אני הכי נהנה מהצחוקים בסוף האימון כשכולם כבר גמורים.
מוטו בחיים – להיות בן אדם.
מה אתה חושב על המאמן– בן אדם מקסים. אוהב ואהוב שעושה הכל למען הקבוצה.
ואם הגעתם עד כאן אז לקינוח, עוד כמה פרטי טריוויה קטנים:
מי הקים את הקבוצה?
את הקבוצה הקים חגי הלוי שכיהן לפני 16 שנה כיו"ר וועדת הספורט.
מי הנשיא המעוטר ביותר בתולדות הבורסה?!
הנשיא המעוטר ביותר ביותר בתולדות הקבוצה עד כה הוא אבי פז שבשש שנות כהונתו זכתה הקבוצה ב – 7 אליפויות!!! הישג חסר תקדים. "נשיא הבורסה אבי פז תומך בקבוצה בצורה בלתי רגילה וחלק לא מבוטל מההישגים שלנו נזקף לזכותו ולזכות התמיכה שאנחנו מקבלים מההנהלה, מיו"ר וועדת הספורט בן ציון שאשו וממרכז הוועדה יובל גור אריה" אומר מנשה כהן ומרעיף עוד מחמאות לנשיא הבורסה שתיכף מסיים קדנציה שלישית – "במשך כל שנות כהונתו אבי פז עשה הכל למען הקבוצה. הוא איש ספורט שאוהב ומבין ספורט ואני יכול לומר עם יד על הלב שאין דבר שביקשנו ממנו ולא קיבלנו. אני מאחל לכולנו שהנשיא הבא שלנו יהיה טוב כמוהו" אומר כהן.
מה הקשר של מרטין רפפורט לקבוצה?! - חברת רפפורט היא הספונסר הרשמי של הקבוצה. "למרטין רפפורט, מויילי שפיגל, יהושע (ג'וש) קירש, עמית כהן ולכל עובדי חברת רפפורט יש חלק מהותי וחשוב בהישגים שלנו. הם תומכים בנו כבר שנים רבות ואני שמח על כך שאנחנו גומלים להם בהישגים ובתארים" מסכם מנשה כהן.
וככה זה נראה אחרי גולללללללללללללללללללללללללללללללללללללללל
