מאת שירה עמי, מומביי , הודו
במסגרת קונגרס היהלומים ה-35, המתקיים בימים אלו במומביי, הודו,
נערך שלשום ( ב') מושב משותף ל-WFDB ו-IDMA. במושב השתתפו סוזן
שבנגו (Susan Shabangu), שרת המכרות של דרום אפריקה, ג'יליאן
מילובנוביץ'
(Gillian Milovanovic) יו"ר תהליך קימברלי (KP), ונציגים נוספים.
במסגרת המושב נשא דברים גם מוטי גנץ, נשיא ההתאחדות הבינלאומית של התאחדויות
תעשייני היהלומים (IDMA) ויו"ר מכון היהלומים הישראלי.
הנאום המלא, לפניכם:
בוקר טוב לכולכם,
בארבע השנים האחרונות דיברתי ודיברתי על הנזק שגורמים הטנדרים, אולם ללא
הועיל. כולם שמחו להסכים אתי, אולם לא זזו מילימטר, כי כולם רצו לראות את שורת
הרווח. דיברתי ודיברתי על פרסום גנרי, ושוב – כולם האמינו בזה, ושוב - שום דבר לא
קרה.
אני מבקש להדגיש בפניכם שוב - שורת הרווח של מפיקות הגלם כיום היא שורת
ההפסד שלהן מחר. איך הגענו למצב הזה? רצינו להיות יעילים יותר ויותר. חשבנו, שככל
שנהיה יותר יעילים כך נצליח לשמור על הרווחיות שלנו.
לפני 20 שנה היו שבע ידיים בין מפיק הגלם לקמעונאי. כל כמה שנים השתלטנו על
יותר ויותר תחומים וחתכנו יותר ויותר ידיים: כבשנו את הסחר בגלם מיד שנייה, את
סיטונאות היהלומים, את הסחר במלוטש במרכזים המקומיים ואת הסחר במלוטש במרכזי
הצריכה. הפכנו לתכשיטנים והגענו למצב שבו אנחנו מממנים את שני קצות ערוץ היהלומים –
את הקצה של הגלם ואת הקצה של המגזר הקמעונאי.
אולם, ההתייעלות לא הגבירה את הרווחיות שלנו, אלא צמצמה אותה עד לאפס,
כשהיא מגדילה את הרווחיות של המפיקות ושל הקמעונאים. בשם היעילות חתכנו כל כך הרבה
ידיים, עד שהגענו למצב כזה, שאם לא נעשה משהו כאן ועכשיו, נחתוך גם את הידיים של
עצמנו.
עד עכשיו נלחמנו בינינו לבין עצמנו. כל יצרן יהלומים ניסה לכבוש יותר ויותר
תחומים כדי להצליח יותר. כל יצרן יהלומים ניסה להתייעל יותר ויותר, כדי למכור טוב
יותר ולשרוד טוב יותר בעסק. עכשיו המלחמה היא כבר לא בין יהלומן אחד לאחר, אלא
בין היהלומים לבין אבני החן, הפנינים והיהלומים הסינתטיים. המלחמה היא על המקום
בחלון הראווה של חנות התכשיטים ועל המדפים.
יצרני היהלומים הסינתטיים ואבני החן יכולים להציע לחנויות מחירים טובים
יותר בתנאים טובים יותר. במשך שלוש השנים האחרונות לקחו האבנים האחרות חצי אחוז
מחלקנו בחנויות התכשיטים. אפילו אם נחשוב שהקצב יישאר סטטי – נגיע בעוד עשרים שנה
ל-20 אחוזים. וברור לחלוטין שהקצב לא יהיה סטאטי. ככל שהצרכנים יתרגלו יותר ויותר
לאלטרנטיבות, כך הקצב יילך ויגדל.
לקמעונאי התכשיטים יש כל הסיבות בעולם להעדיף את האבנים האחרות, משום ששם
הם יכולים להרוויח כראוי. לבעלי החניות נמאס לשמוע שאנחנו בוכים ורוצים תוספת
במחיר בשעה שיצרני היהלומים הסינתטיים נותנים את הסחורה בממו וגם בנתח רווחים
יותר גדול במידה משמעותית. תחילה יציגו את הסינתטיות בפינת החנות ותוך שנים אחדות –
בכל החנות. ראו מקרה הפנינים.
ליהלום הגלם אין ערך כשלעצמו. למפיק הגלם אין מה לעשות ביהלום. יהלום הגלם
שווה כסף רק כשהוא מלוטש. ליהלום הגלם יש ערך רק בעיניי - יצרן היהלומים. רק אני,
היצרן, יודע מה אני מחזיק ביד ומה אפשר לעשות עם חומר הגלם.
כדי שאני, היצרן, ארצה את הגלם שאתם מפיקים, אני חייב לקבל אותו באופן
סדיר, על בסיס של מיונים שוטפים וקבועים. רק כך אוכל להתחייב לרשתות ולחנויות. רק
כך אוכל להתחייב ל'תכניות'. רק כך אוכל להבטיח לכם, שהגלם שאתם מפיקים יהיה שווה
משהו גם בעיני הלקוח בחנות, ולא רק במסחר הפנימי שלנו.
אי אפשר להמשיך לנצח לקנות גלם בהפסד. מפיקות הגלם ויצרני הגלם נמצאים
באותה הסירה – כולם רוצים עסק קבוע. מפיקות הגלם רוצות לדעת שיש מי שיקנה את הגלם
שהן מפיקות. מפיקות הגלם מחויבות למדינות בהם נמצאים המכרות. הן מחויבות לממשלות
והן מחויבות לאוכלוסייה. יש להן יעדים שעליהן לעמוד בהם.
אם לא יהיה להם למי למכור את הגלם הם ייאלצו לצאת מעסקי הכרייה.
ולכן, המפיקות חייבות למצוא דרך לתמוך ביצרנים ולעודד אותם. על מפיקות הגלם
לתת ליצרנים גב חזק ביותר, שיאפשר להם לחזור למעגל העבודה ולבסס את עצמם היטב בשוק
באמצעות הבטחת לקוחות קבועים היכולים להתבסס על אספקה שוטפת ובטוחה.
זה המסר שלי ואותו חשוב לי להעביר.
עם סיום תקופת כהונתי אני מבקש להודות לכל חבריי לשולחן הזה, כל נשיאי
התאחדויות יצרני היהלומים בעולם, ובעיקר לחבריי להנהגת אידמ"א – סטפן פישלר ורוני
ואנדרלידן. אני מבקש להודות שוב לידידינו – אנופ מאהטה, ואסאנט מאהטה, וכל חברינו
לענף היהלומים ההודי. אני מקווה, שמעמדו של יצרן היהלומים יחזור להיות יציב ואיתן,
ושכולנו נזכה לחיות ביחד בעולם יהלומים מצליח ומשגשג.
תודה.
