״קרוב משפחה שלי בתעשייה אמר לי לתת לזה צ'אנס, והוא היה מאוד משכנע.
החלטתי לתת לזה לפחות שנה, וכך הכל התחיל
״יהלומים עגולים הם הליטוש הפופולרי ביותר, במיוחד עבור טבעות נישואין. אבל עדיין יש שוק של אנשים שמחפשים יהלומים בליטוש פנסי משום שהם בולטים בצורתם הייחודית. זה אולי חלק קטן יחסית מכלל שוק היהלומים, אבל גם מספר הספקים המבוססים של יהלומים כאלה קטן. לכן יש יותר אפשרויות לבלוט ולהפוך לספק ידוע.
. התחלתי לעבוד כמלטש ולמדתי איך ללטש את היהלום כולו. לאחר זמן מה הבנתי שאצטרך לבלות שנים רבות במפעל לפני שאוכל להתקדם לבורסה, אז עזבתי והקמתי את ׳יהלומי יורם דבש׳. פתחתי את החברה ב-1991 ולאט לאט הצלחתי לבנות עסק לייצור יהלומים בליטושי פנסי.
״במהלך השנים התחלנו לייצר גם יהלומים עגולים, כי יש לנו משרדים בהונג קונג ובסין, שם מרבית המסחר הוא ביהלומים עגולים. בשורה התחתונה, לא היינו יכולים לעשות הרבה עסקים במזרח הרחוק אם היינו מציעים רק יהלומים בליטוש מרובע״.
יהלומים בליטוש כרית של יהלומי יורם דבש
האם אתם מייצרים במזרח הרחוק כדי לשמור על מחירים תחרותיים או כדי להיות קרובים יותר לשוק הסיני?
״לא, אנחנו מלטשים את היהלומים שלנו רק בישראל, אפילו את האבנים הקטנות יותר. עם זאת, כיום איננו מוכרים יהלומים קטנים רבים. בעבר מכרנו יותר פוינטרים, אבל לאט לאט עברנו לגדלים גדולים יותר, של 1-3 קרט. במשך שנים רבות היתה לנו פעילות ייצור בתאילנד, אבל סגרנו אותה כיוון שאבטחת תקני האיכות היתה מורכבת מדי. אם רוצים לשמור על בקרת איכות בפעילות משתלם להשאיר אותה קרובה. זה יהיה אחד היתרונות של מתקן הייצור החדש שמוקם ברמת גן עבור יצרנים ישראלים. למעשה, הבורסה הודיעה לאחרונה שהשיפוצים באתר המפעל כבר החלו״.
זה מעניין, כי ישראל לא נראית כמו בחירה טבעית לייצור מבחינת עלויות עבודה או גישה ליהלומי גלם. למה שיהלומנים ירצו להחזיר את הייצור שלהם לישראל?
״הנקודה המרכזית היא ההבנה שיהלומים אינם כמו טקסטיל. כאשר מנהלים מפעל טקסטיל, חומרי הגלם זולים יחסית. אתה משלם כמה דולרים למטר בד. כתוצאה מכך, עלות ההעסקה מהווה מרכיב גדול יותר מכלל עלויות הייצור. כאשר מייצרים יהלומים, כל קרט שווה 1,000-2,000 דולר, כך שעלויות ההעסקה מהוות רק חלק קטן מהמחיר הסופי. ייצור יהלומים פורח באסיה, במיוחד בשנתיים האחרונות, אבל לא בכל הנוגע ליהלומים באיכות הגבוהה ביותר. הודות לטכנולוגיה וליהלומי הגלם היקרים שאנחנו מלטשים, ההבדל בעלויות ההעסקה בין ישראל לסין כחלק מעלות הייצור הכוללת אינו משמעותי. מרכיבים נוספים שחשוב לקחת בחשבון הם עלויות המשלוח, ביטוח היהלומים והזמן הנדרש למשלוח היהלומים ממרכזי הייצור למעבדות הדירוג ומרכזי המסחר״.
מה תפקידך בהקמת מתקן הייצור החדש ברמת גן?
״בבחירות האחרונות בבורסת היהלומים הישראלית (IDE) נבחרתי לכהן כיו״ר ועדת התעשיה של הבורסה. נבחרתי גם כיו״ר ועדת התעשיה בהתאחדות יצרני היהלומים הישראלית ומכון היהלומים הישראלי - שתי התאחדויות תעשיית היהלומים הנוספות הפועלות בישראל. אני חבר גם בוועדות אחרות, אבל שלושת המינויים האלה היו החשובים ביותר, משום שזו היתה הפעם הראשונה שבה שלושת הגופים האלה בחרו באדם אחד לייצג את התעשיה. במשך שנים רבות היו חילוקים פוליטיים חריפים בין ההתאחדויות השונות בארץ, אבל כיום אנחנו מציגים חזית אחידה במפגשים עם אנשים מחוץ לתעשיה.
״החלטתי להתנדב ולהוביל את התהליך הזה משום שאני בגיל ובמקום המתאים בחיים על מנת לתת מעט בחזרה לקהילה. זהו הפרויקט הגדול ביותר ש-IDE לקחה על עצמה ב-20-30 השנים האחרונות. זו לא משימה פשוטה לבנות מפעל שאליו יגוייסו כמעט 100 עובדים ממגזרים שונים בחברה הישראלית. אנחנו כבר מתחילים לראות את ההשפעה של העבודה הראשונית שעושה הוועדה: רק לפני שנה הייצור כלל לא היה כאן על סדר היום ולוועדת התעשיה היה תקציב של 20,000 ש״ח (4,250 דולר) בלבד - השנה התקציב שלנו עומד על 2 מיליון ש״ח (425,000 דולר)״.
אם כך, כיצד אתם מתכננים להשתמש בכספים? איזה שירותים יספק מתקן הייצור החדש?
״הרעיון מאחורי הפרויקט היה ליצור ׳תחנה מרכזית׳ ליצרנים מקומיים. אחד השירותים החשובים ביותר שנספק ליצרנים היא גישה לטכנולוגיה מובילה במחירים מוזלים. ספציפית, ספקית הציוד שרין טכנולוגיות הסכימה לספק למתקן את גלקסי (Galaxy), מערכת מיפוי הגלם שלה, ולהציע ליצרנים הנחה של 5-15% על תעריפי השימוש הרגילים. זה עניין משמעותי, משום שחלק מהיצרנים מוציאים אלפים רבים של דולרים מדי חודש על דמי שימוש, ולחלקם כלל אין גישה לתוכנת המיפוי גלקסי. אני גאה לומר שלמרות שאנחנו נמצאים בתהליך השיפוצים, הביקוש למתקן החדש כבר עולה על ההיצע: כבר קיבלנו כ-95 בקשות ל-75 החללים המוצעים. המתקן ישמש גם להכשרת מלטשים חדשים. אנחנו צופים שבשנה הראשונה יהיו 6-7 כיתות עם כשבעה תלמידים בכל כיתה, ומשם נגדל בהתאם לביקוש״.
שמואל מרדכי, המפקח על היהלומים, אמר בראיון עבר ל-Rapaport News, כי מרבית חברי IDE הם סוחרים. האם חברי הבורסה חוששים שהפרויקט הזה יסיט משאבים שהוקצו לשיפור ושימור מעמדה של ישראל כמרכז מסחר?
״לא, מכיוון שחזרתו של הייצור לישראל חשובה למסחר המקומי. בעבר, חברי ה-IDE ששמרו על המערכת משומנת ופועלת היו היצרנים הקטנים. אלה היו יצרנים עם מחזור חודשי של 300-400 אלף דולר, שהרוויחו רק 3-4%. כל אחד מהם היה שחקן קטן, אבל כאשר מכפילים את הנתון הזה ב-100 או 200 יצרנים כאלה שפועלים בישראל, אפשר לראות שהם מייצרים מדי חודש סחורה בשווי עשרות מיליוני דולרים. במהלך שנה המחזור שלהם עשוי להגיע ליותר ממיליארד דולר של יהלומים מלוטשים, שאותם הם ימכרו לסוחרים במחיר נמוך.
״הבורסה שמחה לתמוך בכל תחום של עשיה, מכיוון שככל שהמרכז כולו מצליח - כך תגבר כמות העבודה שתהיה לכולם. זה לא רק למלטשים ויצרנים, אלא גם לגמולוגים וסוחרים; העסקים בארץ יתרחבו ככל שישראל תמצא את עצמה כמקור מרכזי ליהלומים מלוטשים.
״כאשר סוחר מנסה למכור יהלומים לקונה הודי או אמריקאי, קשה לו למכור כי אותו קונה יכול לנסוע להודו בעצמו ולקנות את האבן. היא אינה זולה יותר בהודו, אבל קל יותר למכור במקום שבו נעשה הליטוש, בגלל שאשליית הערך חזקה יותר וערכו של יהלום מבוסס במידה רבה על אשליה. נכון לעכשיו, הבורסה ניצבת על רגל אחת - מסחר. פרויקט הייצור יכול לסייע לענף היהלומים הישראלי לצמוח ויאפשר לנו לעמוד על שתי רגליים״.
היכן אתה רואה את התעשיה המקומית ואת החברה שלך ב-10 השנים הבאות?
״אני חושב שבכל תעשיה קשה לחזות להיכן הדברים הולכים בעשור הבא. עם הטכנולוגיה והקצב שבו מתרחשים שינויים קשה אפילו לצפות 3-4 שנים קדימה. אני לא חושב שבתוך שנה יהיו בישראל הרבה מלטשים, אבל מתקן הייצור הוא התחלה. כרגע, ברמה האישית, העסק שלי מצליח ואני חושב מה יוליד יום. הזמן לערוך שינוי הוא כשהכל עדיין טוב; לא צריך לחכות עד שהתעשיה תנוע תחתיך כדי להגיב. זה אומר שכרגע אני באמת לוקח את הזמן כדי לחשוב על השינוי הבא שאני צריך לעשות כדי להישאר רלוונטי כשחקן בתעשיה בשנים הבאות.
״כחברה, כבר ביצענו שינויים רבים. לדוגמה: עברנו מיהלומים קטנים לגדולים יותר. בעבר נהנגו להתמקד אך ורק ביהלומים בליטוש פנסי, אבל כעת אנחנו עושים גם יהלומים עגולים. אנחנו אפילו מייצרים שרשראות. אנחנו תמיד מחפשים את הדבר הבא, כי זה שוק גלובלי והתחרות קשה. בעסק הזה אתה תמיד מתחרה עם אנשים חרוצים ושאפתנים - בין אם הם מהודו, מסין, מישראל או מארה״ב״.
איזו עצה היית נותן למישהו שרוצה להיכנס לתעשיית היהלומים?
״קודם כל צריך ידע מתאים. צריך לקחת קורסים בגמולוגיה וליטוש, ואז להחליט איזו נישה בתעשיה הכי מתאימה להם. אישית, אני מאמין שחשוב לעשות צעדים קטנים: קודם ללמוד את הבסיס ואחר כך להחליט במה אתה מתמחה״.
ראיון באדיבות Rapaport news
