סוחרי יהלומים ממשיכים לפעול בדרכים ישנות

מה שהחל ביום מעונן בדצמבר 2012, היה רק סנונית ראשונה לבעיות עבור משפחות היהלומים החשאיות של אנטוורפן שקיימות בעיר במשך מאות שנים. הם הקישור הבלתי נראה בין מכרות באפריקה וחנויות התכשיטים בניו יורק, לונדון, והונג קונג, שכבר לא מייצרות הכנסה כבעבר. הבנקים אשר עליהם נשענים כדי לקנות יהלומים, כבר לא חושבים שהענף שווה את הסיכון מאז המשבר הפיננסי בעידן החדש של רגולציה ופיקוח מוגברים.

מהטה הצליח למצוא בנק אחר, אבל עכשיו הוא גם רוצה לצאת. הוא עקשן ומאמין שיכול להתגבר על כל דבר. "אני לא אדם שבורח," אמר מהטה. "אני מה שאני בזכות העסק הזה." זה תחום של מסחר גלובלי שנשאר משפחתי. אין מחלקות תאימות של המאה ה-21, או משקיעים שדורשים תשובות. אבל העולם המיושן הזה משתנה באופן דרמטי.

בעבר, היצרנית המונופוליסטית העולמית, דה בירס, הייתה מוכרת לקבוצה נבחרת של כ-100 סוחרים יהלומים מוזלים, והבנקים היו מספקים את הכסף כדי לקנות אותם. הרווח הגיע מעיבוד היהלומים ומכירה של יהלומים מלוטשים. במקרה של מהטה לארה''ב, יפן וסין. "התעשייה שמרה על "זה תמיד איך עשינו זאת, אז זה מה שנעשה" אמר קירון הודג'סון, אנליסט של סחורות וכרייה בבית השקעות גורדון ושות' בלונדון. "הרבה חברות שלא הצליחו להתקדם לעידן השקיפות נפלו."

שני המלווים הגדולים לסוחרים ביהלום, סטנדרט צ'רטרד Plc וקבוצת KBC NV, מנסים לצאת מהעסק. סטנדרט צ'רטרד הפסידה כבר כ- 400 מיליון דולר ויש להם עוד כ-1.7 מיליארד דולר לקבל חזרה. דה בירס, בינתיים, כבר לא מספקת אבנים בזול, ודוחפת למעלה את המחירים מאז 2011. זה מאלץ את הלקוחות להפוך להיות חברות, לספק מידע פיננסי - דברים שלא היו ברובע היהלומים של אנטוורפן בעבר.

"אנשים מרגישים מתוחים או לא עושים רווחים", אמר מהטה. "זה עניין של נזילות כי הבנקים הופכים נוקשים ביותר."

מהטה, 60, הוא דוגמה לאחת מעשרות משפחות ששולטות במסחר היהלומים העולמי ובקושי מצליחים לשרוד. הוא נשלח על ידי בני משפחתו לאנטוורפן בתחילת שנות ה־80 עם 1.5 מיליון דולר כדי לבנות את מה שמוכר היום כ- Arjav יהלומים NV. אביו היה בין הדור הראשון של ההודים שנכנסו למסחר שנשלט על ידי יהודים ושלח יהלומים חזרה להודו, כי עלויות העבודה היו נמוכות יותר.

הוא הכניס ברוקר יהודי, לקח חדר במשרדים של סוחר אחר, ובנה חברה שהפכה להיות אחת הלקוחות של דה בירס. אבל שנים מאוחר יותר, הפכה להיות אחד היהלומנים הראשונים באנטוורפן אחרי המשבר של 2008 שהרגיש את הלחץ מהבנקים. מאז הוא שכר מנהל כספים חיצוני, ואומר שהיום הוא עובד לפי החוקים הפיננסיים הבינלאומיים.

לפי ההערכה האחרונה של המצב הפיננסי של החברה, המכירות עמדו על 542 מיליון דולר, שליש פחות מהמצב לפני שנתיים. הרווחים ירדו ל207,567 דולר, חצי ממה שהם היו. חובות עמדו על 500 מיליון דולר, והחברה החזיקה במלאי של יהלומים בסך 271 מיליון דולר. מהטה מציין שהוא חייב לבנקים רק 190 מיליון דולר, ושאר החוב הוא הלוואות מהמשפחה שלו. הוא מצפה שהמכירות יגיעו ל-700 מיליון דולר בשנה זו.

בינתיים הבנקים דוחפים כדי לקבל את הכסף שלהם בחזרה. דוגמא לכך התרחשה ביוני כשפקידים מהוצאות לפועל פשטו על משרדי חברת Exelco NV. אך בית המשפט הורה להחזיר את הנכסים שנלקחו. מחברת Exelco סירבו להגיב על הידיעה ולאחרונה החברה הגישה בקשה להגנה מפשיטת רגל.

על-פי כמה סוחרים באנטוורפן, יש כמה סוחרי יהלומים עם יתרות מזומנים נמוכות שחברות אחרות לא רוצות לעשות איתם עסקים. בחודש מאי, חברת AIG, אשר מבטחת רבים בענף, לא הסכימה לחדש כיסוי לחברה אחת גדולה לפחות, על-פי אדם שיודע את פרטי ההחלטה.

מהטה מאמין שבנקים בהודו ייתנו אשראי לכמה מהעסקים, והוא בטוח שהוא יישאר בענף. בעשור האחרון, חלקם של הבנקים בהלוואות לסוחרים עלה מ-30% ליותר מ-50% על סמך נתונים לא רשמיים מ-60 מבנקים. הוא מזהיר, כי אם הבנקים לא נותנים הלוואות, הם לא יקבלו את כספם בחזרה. "יש לנו תשובה פשוטה מאוד," אמר. "נתינת אשראי חדש תהיה הדרך היחידה עבור הבנקים לקבל את הכסף שחייבים להם."

מהטה מצביע על תמונה של אחיינו בן החמש, שבודק יהלום עם לופה. "הנכדים התאומים שלי הם בני 11 חודשים," אמר מהטה. "עם שניהם אני מדבר על עסקים. כאשר אני מדבר על עסקים בטלפון, אני תמיד מדבר לפניהם. אני סומך על העסק. אני רוצה להישאר בו."